א 🔗
מָה עוֹלַלְתָּ אֱלֹהִים לְאֶחָד מֵרִבּוֹא רְבָבָה
כִּי חָכַמְתִּי מְאֹד וּגְבֹהָה אֲדַבֵּר בַּשָּׁעַר.
הַרְפֵּנִי יָהּ. שְׁלַח בְּיַד תִּשְׁלַח
כִּי תָּמִיד־תָּמִיד־תָּמִיד עוֹדֶנִּי נָעַר.
מִבֵּין הָאֲסַפְסוּף לְקַחְתַּנִי אֱלֹהָי.
בֵּין יְחֵפֵי־לֵבָב חִמַּדְתִּי לָשֶׁבֶת.
כְּדוּדָאֵי־מִדְבָּר כַּהֲמוֹן רָאשֵׁי בְּשָׂמִים
הֵנֵץ הַשִּׁכָּרוֹן בַּנֶּפֶשׁ הַקַּשֶּׁבֶת.
אַךְ אַתָּה תִּרְגַּלְתָּ לִלְשׁוֹנִי צַחוֹת וְצַחְצַחוֹת
אַתָּה בָּצַרְתָּ אֶת כַּרְמִי וְהוּא סְמָדָר
אֶת כָּל יְשִׁימוֹנַי צִוִּיתָ לְנַכֵּשׁ
מִן הַקִּמּוֹשׁ וְהַדַּרְדָּר.
אֲבוֹי לִי כִּי הָיוּ שָׁמֶיךָ כִּשְׂדֶה שֶׁלֶף
וּבַחוּץ רַק שְׁנֵיִם: יֶלֶד וַאֲנִי.
“הִנֵּה הַלֵּיל” – יִשְׁאַל – “וְאֵי כָּל כּוֹכְבֵי אֶלֶף?”
אֵיךְ אַגִּיד: “הַלַּיְלָה אַדְלִיקֵם לָךְ בְּנִי!”
ב 🔗
מַדּוּעַ תֵּשְׂט מִמֶּנִּי יֶלֶד וּמִשַּׁעֲשׁוּעֶיךָ חָדַלְתָּ?
בַּמֶּה אוּכַל פָּנֶיךָ לְכַפֵּר?
הִנֵּה אָלוּשׁ בְּמוֹ יָדַי אֶת בְּצֵק הָאָרֶץ:
רְקִיקִים נֹאפֶה. בֶּעָפָר נְעַפֵּר.
אַל תִּרְאֵנִי שֶׁאֲנִי נָעוּל שֶׁלְּרֹאשִׁי מִצְנֶפֶת.
לְבֹא הַתִּשְׁבִּי נְחַכֶּה פֹּה הַשְּׁנָיִם.
לֵילוֹת כְּעוֹרְבִים יַטְרִיפוּנוּ לַחְמָם
וּמִנַּחַל שְׁחָרִים נִשְׁתֶּה מָיִם.
הִנֵּה נָא נַחְפֹּן חַלּוּקֵי־כּוֹכָבִים
וּנְיַדֵּם אֶל מִצְחוֹ שֶׁל גָּלְיַת גָּבֹהַּ.
וּבְהֵרָדֵם מַלְאָכִים הַיָּרֵחַ נִקְטֹף
כְּתַפּוּחַ מֵעֲצֵי אֱלֹהַּ.
ג 🔗
רְאֵה רִבּוֹנִי מָה עוֹלַלְתָּ לַטַּף
בִּשְׂדוֹת הָאָבִיב כִּי שִׁלַּחְתָּ הָעַיִט.
אֵין גּוֹנֵב תַּפּוּחִים מִגַּנֵּי אֱלֹהַי
אֵין בִּרְיוֹן לְנַפֵּץ זְכוּכִיּוֹת בְּכָל בַּיִת.
מִכָּל הַדְּרָכִים קוֹל אוֹפָן מְנַסֵּר
עֶגְלוֹת הָאָסִיף עַל פָּנַי תַּעֲבֹרְנָה.
הַאֻמְנָם כְּבָר הִבְשִׁיל פֹּה הַכֹּל וּמָחָר
גַּם הַשֶּׁמֶשׁ יוֹבִילוּ הַגֹּרְנָה?
רַק אֶחָד עוֹד זוֹרֵק אֲבָנָיו בָּרְחוֹבוֹת
אֶת סְנֵה כּוֹכָבָיו יְשַׁלְהֵב בְּכָל לַיִל.
לִפְדּוֹת אֶת הַטַּף הַמּוּבָל לַעֲקֵדָה
יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אֶת הָאַיִל.
הוּא עוֹד יַדְרִיךְ מְנוּחַתְכֶם אֲנָשִׁים.
הוּא עוֹד יַפִּיל מִיֶּדְכֶם הַמַּאֲכֶלֶת.
בְּהַר מוֹרִיָּה כְּבָר שָׁמַעְתִּי הַקּוֹל:
“אַל תִּשְׁלַח אֶת יָדְךָ אֶל הַיֶּלֶד!”
ד 🔗
אַל תִּשְׁלַח אֶת יָדְךָ אֵל הַנַּעַר!
עוֹד יָשִׂישׂ בִּגְוָנָיו לְעֵינַי
הַטַּף הַמְּכַנֶּה אֶת הַסַּעַר
“הָרוּחַ שֶׁאֵין לָהּ פְּנַאי”.
עוֹד יָשִׂישׂ יַעֲסִיס – כִּי טַף הוּא.
וְאַתָּה הַמּוֹרִיד אֶת הַטָּל
עֲסִיסֶיךָ כַּאֲשֶׁר נָטָפוּ
עוֹד יִטְּפוּ לֹא יָנוּסוּ מֵעָל.
וְאוֹמֵר לִי לִבִּי כִּי כֵן הוּא.
הֵן אַתָּה אֱלֹהֵי הַמִּדְבָּר!
אַל יִבְגֹּד אַל יִמּוֹר כֹּחֵנוּ.
כִּי שֶׁלְּךָ הוּא
כַּקּוֹץ
כַּדַּרְדַּר.