לוגו
צביעות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

“הפועל הצעיר”, כרך 44 גליון 8, תשי"א [1951]

“התיכנון אינו פרי המחסור – המחסור הוא פרי התיכנון” – מכריזים אבירי ה“יזמה” (ביטאון היזמה החפשית) ושאר עיתוני האזרחות בארץ בצביעוּתם. “ראש הממשלה מתחמק מלדבר על נקודה, שהיא היא החשובה ביותר בבואנו לדון על המדיניות הכלכלית של הממשלה. מדוע השתלט עלינו המחסור האיום הזה? מדוע אזלו המצרכים בישראל?”.

רצונכם לדעת את סיבות המחסור? במטוּתא מכם, העלימו עין מן העליה בהמונים וקליטתה, מצרכי הפיתוח, הבניין והביטחון וכו'. הסיבה ה“אמיתית” לכך היא, לדעתם: "המלחמה האווילית שניהלה הממשלה בבעלי הון מן החוץ, שהיו מוכנים להשקיע בארץ זו הון תועפות, והם הורחקו וגורשו על-ידי הביורוקרטיה שלנו" [הדגשות של א.ש.].

והנה לא היה טעם להפריך שקר זה, שמפריחים אותו בזדון, אילולא העוּבדה, שרבים נתפסו לו גם בתמימותם. ואכן מן הראוי להקדיש לו ולוּ גם מילים מועטות.

האמנם יש אמת בפזמון החוזר על ההון הפרטי הנכון לזרום בשִׁפעי-שפעים למדינת ישראל – ורק “הממשלה הזאת” היא הנועלת לפניו שערים? הדבר לא היה בגדר של אמת מוחלטת לפני הקמת המדינה – וגם לא לאחריה. לא אחת שימשה העבודה המאורגנת תירוץ וצידוק לישיבה על סיר-הבשר בגולה, וזאת גם בימים שבעל ההון לא נזקק להיתר-כניסה (סרטיפיקט) מטעם ממשלת הוד מעלתו; ובמידה שבא לארץ הרי לא פנה ההון, כנודע, לכיבוש בגזרות-הכלכלה ובענפי-המשק החיוניים והחלוציים, שלא הבטיחו רווחים או אף היו כרוכים בהפסדים.

ביטאוני האזרחות שכחו משום-מה את החוק לעידור הון-ההשקעות – ואת המרחב הקיים לכל בעל הון הרוצה בכך באמת, להשקיע בארץ אמצעים ונסיון ולפתח בה מקורות-פרנסה. הם שכחו גם משום מה את חלקם הם בהרתעת יהודים בעלי אמצעים מלהשתקע בארץ-ישראל. הם שעשו כנפיים ל“אגדת ה-51%”, אשר ביטאוניהם באירופה אינם פוסקים מלָדוש בה (היינו העלילה, שהממשלה מחייבת כל בעל הון יהודי להפריש – או לשתף ב-51% מהונו – במפעל הסתדרותי)…

למותר להעיר, כי רצוי לה למדינה ולציונות כל יהודי הבא להשקיע הונו ונסיונו בארץ, בתנאים הוגנים, שהם גם בסופו חשבון גם לטובתו הוא. אולם האמת היא גם – ואין להעלימה – ששכבת בעלי ההון היהודים, והם לא מעטים בארצות מערב אירופה, האימפריה הבריטית, אמריקה הצפונית והדרומית – אינה נחפזת ואינה נדחקת אל שערי הארץ… אשר לא תמיד בידה להבטיח רווחים וצורות-ייצור-וסחר כמקובל בארצותיה, וודאי שלא תשלים עם ערעור העבודה המאורגנת ויסודותיה. אם כה ואם כה – הטענה בדבר זרם ההון שגורש וכו' טענה צבועה היא ונטולת אחיזת-אמת.

 

צורכי הלבשה לתינוקות2    🔗

כידוע תקציב משרד האספקה והקיצוב 70 נקודות הלבשה נוספות לנשים הרות, כדי שיהא להן במה להכין את הציוד הדרוש לתינוקן העתיד. על כך שאין סכום נקודות זה מספיק אפילו למחצית הציוד הדרוש – אין צורך להאריך בדיבור. אם יואיל משרד המסחר לפרסם את חישוביו ברבים, אולי נחכם מכך.

אך ידוע לכול, כי גם ב-70 נקדות הלבשה אלה אין להשיג דבר באופן רגיל. חיתולים – אין, חיתולי פלנל אין, סדינים – אין, וכן רוב צורכי ההלבשה, אין להשיגם בשום חנות אלא אם יש לך למזלך “קשרים” ואת משלמת מחיר אסטרונומי עבורם, וגם זה כמעשה חסד. גם בדרך זו עלייך להתרוצץ ממקום למשנהו, דבר שוודאי אינו קל לאישה הרה.

האם אין דבר זה ידוע למשרד המסחר? יש הכרח שיעשו בהקדם האפשרי צעדים נמרצים לחיסול מצב מביש זה.

י.ס.


  1. ממשלת ישראל הנהיגה “מדיניות קיצוב” בין השנים 1959–1949. זו תקופת הצנע. המטרה היתה ליצור שער חליפין יציב כדי לחסוך במטבע זר. אחד מביטוייהָ: הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה.  ↩

  2. “הארץ” 17.4.1951 – באתר מט"ח  ↩