הִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצֶּבֶת:

רִצְפַּת־אִשֵּׁי־חַמָּה, מוּפֶזֶת וְלוֹהֶבֶת,

מִקְוַת־טִפֵּי־הַטַּל וּמֶגֶד־הַמָּטָר.

הִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצֶּבֶת.

צוֹפָה הִיא כַּמִּגְדָּל, וְהִיא תַמָּה כַּנֵּבֶט.

חִידָה הִיא כַּתֻּמִּים. גֵּאָה הִיא כָּעַצֶּבֶת.

סוּגָה הִיא בַּתּוּגוֹת. וְלוּ תוּרַם מִבָּר.

יֵשׁ מִי יֵילִיל בַּצָּר, וְדִמְעָתוֹ לַהֶבֶל.

יֵשׁ מִי עָמִית יִבְחַר מִכָּל שַׁרְבִיט וָשֵׁבֶט –

וְהוּא תוֹעֶה בָּדָד מִלֶּדֶת עַד עָפָר.