קַח אֶת אֲמִתְּךָ הַצָּרָה, הַכְּחוּשָׁה

וַעֲרַכְתָּהּ מוּל שִׁקְרָם הַשּׁוֹפֵעַ

הַנָּחוּשׁ וְהַצָּלֵחַ

וְעָמַדְתָּ עַל רַגְלֶיךָ הַשְּׁתַּיִם

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ

קֳבָל עוֹלָם־וּמְתִים

קֳבָל כֻּלָּם:

"הִנֵּה זֶה הַעִידוֹתִי־בִּי

אֶת הָאָדוֹן וְאֶת הָאֵל וְאֶת הַשֵּׁד –

כָּאן אֲנִי עוֹמֵד,

אֵינִי יָכוֹל אַחֶרֶת".

הֵיטֵב הַקְשֵׁה אֶת עָרְפְּךָ

וּבַהֲדוֹק שִׁנַּיִם

שַׁנֵּן לָהֶם לֵאמֹר:

"עַד הֵנָּה הִתְהַלַּכְתִּי עִמָּכֶם –

וּמֵעַתָּה אֲנִי קוֹרֵא תָּגָר

עַל כָּל שֶׁכְּמוֹכֶם!

וְאִם אָמְנָם זֶה הָעוֹלָם

עוֹמֵד עַל נִיעֲכֶם –

רָאֹה תִּרְאוּ כִּי הוּא

בִּזְכוּת עֲמִידָתִי שֶׁלִּי

יָנוּעַ!"