כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ אוֹתוֹ בֹּקֶר וְהֵצִיץ בִּשְׁעוֹנוֹ הוּא רָאָה אֶת פָּנַיִךְ בַּלּוּחַ
כְּקַרְקַע שֶׁל מִפְרַץ־אַלְמֻגִּים מִסִּירָה שְׁקוּפַת־הַתַּחְתִית וְרוֹגַעַת.
זֶה הִצְחִיק אוֹתוֹ. הוּא הִסְתּוֹבֵב לְצַד שֵׁנִי וְחִכֵּךְ אֶת לֶחְיוֹ בַּכַּר הַמָּלוּחַ
וְעָצַם אֶת עֵינָיו בְּחָזְקָה כְּדֵי לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר. אַתְּ יוֹדַעַת.
וְהַדָּבָר הָאַחֵר שֶׁרָאָה הָיָה אוֹתוֹ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ, רַק מוּחָשׁ וּבָהִיר כּפְלַיִם:
חֶלְקַת־מַיִם צְלוּלָה סְכוּכַת־אַלְמֻגִּים בְּעַד גַּוּוֹ הַזְּגוּגִי שֶׁל בָּטִיסְקוֹפּ.
מָשָׁל כְּאִלּוּ הָיִית אַתְּ נְטוּעָה־לָךְ בְּתוֹךְ הַבָּבָה, בְּתוֹךְ גַּלְגַּלֵּי־הָעֵינַיִם.
וְזֶה הִדְאִיג אוֹתוֹ, כְּחִזּוּי שֶׁל שָׁבוּעַ קָשֶׁה וּמְסֻכָּן בַּהוֹרוֹסְקוֹפּ.
הוּא בִּקֵּשׁ לְהָטִיל אֵיזֶה עֹגֶן בַּזְּמָן, לְמִבְטָח מֵעִרְבּוּל הֲזָיוֹת,
וּלְפִיכָךְ עַל צִדּוֹ הִתְהַפֵּךְ עוֹד הַפַּעַם וְחָזַר לְהָצִיץ בַּשָּׁעוֹן.
אֲבָל שָׁם, בַּמִּפְרָץ שֶׁבֵּין שְׁנֵי מְחוֹגִים, בְּפַרְכֵּס־לוֹ מוֹרֵה־הַשְּׁנִיּוֹת,
הוּא רָאָה אֶת פָּנַיִךְ זָעִים־רוֹטְטִים כְּאַדְוָה הַחוֹרֶצֶת לָשׁוֹן.