זֶה קִיר בְּמַפַּלְתּוֹ

וְדֹב שַׁכּוּל בַּדֶּרֶךְ

וּכְסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ

וְנַהֲמַת אֲרִי –

אֲבָל יוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי

הִשָּׁמֵר מִן הַחֶמְלָה

זֶה רַעַם מִתְגַּלְגֵּל

וְרוֹשׁ נָחָשׁ־עַל־דָּרֶךְ

וְרוּחַ מִסְתּוֹלֵל

וְחֶרֶב לְטוּשָׁה –

אֲבָל יוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי

אֶת הַחֶמְלָה יְרָא

חֶמְלַת־חֲלַקְלַקּוֹת

חֶמְלָה מַמְעֶדֶת־שַׁעַל

חֶמְלָה סוּכַת־צוּפִים

חֶמְלָה מַדְלֶפֶת־עַיִן

חֶמְלָה מַרְפַּת־חֲגוֹר

חֶמְלָה מַחְלֶדֶת־תַּעַר

חֶמְלָה מַכְמִירַת־לֵב

חֶמְלָה מָמֶסֶת־גֶּרֶם

חֶמְלָה אוֹכְלָה כְּעָשׁ

חֶמְלָה־בְּהִתְקַדָּשׁ

רַק אַל בְּחֶמְלָתְךָ בְּנִי

רַק אַל בְּחֶמְלָתְךָ

וְשִׁבְעָתַיִם חָס לְךָ

מֵחוּס אֶת עַצְמְךָ

1966