הִנֵּה־זֶה גּוּפִי לְפָנַי

כְּמוֹ לֶחֶם

וְדָמִי מְפַכֶּה

בּוֹ כַּיַּיִן

הִנֵּה־זֶה עָמַסְתִּי

עַצְמִי עֲלֵי־שֶׁכֶם

וְגוּפִי לְדָמִי

נֵבֶל־יַיִן

אֶשָּׂא רַגְלַי לָלֶכֶת

אֶל הַר־הַמּוֹרִיָּה,

לַחְמִי עִמָּדִי

וְיֵינִי בְּנִבְלִי —

הִנֵּה הָעֵצִים

הִנֵּה גַּם הָאֵשׁ

אֶהְיֶה־נָא אֲנִי

הַשֶּׂה

לְעוֹלָה

סן־מרטן־דה־שאן, פאריז, 12.12.88