זֶה שֶׁעִמִּי אֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּישֶׁר,

שֶׁאֵינָהּ כֵּנָה עִמָּדִי, עִמְּךָ, עִם כֻּלָּנוּ,

אֲנִי יָכוֹל, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, לְהָבִין

אַף גַּם לִסְלֹחַ:

דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם

צָרְכּוֹ שֶׁל אָדָם,

וְכֵן הָלְאָה —

חָמוּר יוֹתֵר מִזֶּה אִם הִיא מַשְׁלָה עַצְמָהּ

לְהַאֲמִין שֶׁעִם עַצְמָהּ כֵּנָה הִיא וּשְׁלֵמָה

בְּמִשְׂחָקָהּ הַנַּרְקִיסִי עִם הָאֱמֶת,

בְּתֹם־הַלֵּב הַמְּעֻשֶּׂה שֶׁלָּהּ —

אֲבָל חָמוּר הוּא שִׁבְעָתַיִם

אִם אָמְנָם הַשֶּׁקֶר הַזֶּה הַמִּתְיַפְיֵף

הוּא אֲמִתָּהּ וְאֵין בִּלְתָּהּ,

אִם פִּיהָ וְלִבָּהּ שָׁוִים הֵם בָּעִנְיָן הָרַע הַזֶּה

וּכְבָרָהּ כֵּן גַּם תּוֹכָהּ —

הֲרֵי זֶה מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן,

לֹא יְסֻלַּח, לֹא יְכֻפַּר!

מרס 1985