קוּם דַּבֵּר אֶל עַם הָאָרֶץ אֲשֶׁר עִמָּךְ

וְהָיוּ דְּבָרֶיךָ כֵּנִים וּנְכוֹחִים

לֹא אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב —

כְּדַבֵּר אִישׁ אֲשֶׁר פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים

אֶל אִישׁ חֶרְמוֹ וּמַצּוּתוֹ —

כִּי שָׁלוֹם נִגְזַר עֲלֵיכֶם

לֹא בַּשָּׁמַיִם כִּי אִם כָאן

וְרִיב הוֹיָה לָכֶם

לֹא בַּשָּׁמַיִם כִּי כָאן

עַל אֶרֶץ וְיוֹשְׁבִי־בָהּ

עַל אֶרֶץ וְטוּבָהּ —

עַל כֵּן כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמוֹר:

הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם

אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב

וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרַע

אֶת הַבְּרָכָה וְאֶת הַקְּלָלָה

וְכַאֲשֶׁר תִּבְחֲרוּ כֵּן יֶהִי —

אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם

כִּי אִם בַּקֶּרִי תֵּלְכוּ עִמָּדִי

אִם אֶבֶן תִּשְׂאוּ אֶל בָּנַי לְסָקְלָם סָקֹל

וּלְקֶלֶס וּלְזַעֲוָה תְּשִׂימוּנִי לְמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה

וְחֶרֶב תִּשְׂאוּ אֵלַי לְהִלָּחֵם בִּי עַד חָרְמָה,

תִּשְׁפֹּט הַחֶרֶב בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם —

אָז אָשִׁיב נָקָם לְצָרַי וְלִמְשַׂנְּאַי אֲשַׁלֵּם

אָז יִנָּתְקוּ הַיְתָרִים הַלַּחִים מֵעָלַי

כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל בְּהָרִיחוֹ אֵשׁ

וְחָרָה אַפִּי בָּכֶם וְהָיְתָה בָּכֶם יָדִי הַחֲזָקָה

וּזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה תְּדוּשְׁכֶם וְלֹא תֵּרֶף

וְקִלַּעְתִּי נַפְשְׁכֶם בְּתוֹךְ כַּף־הַקָּלָע —

וְשָׁבָה הָאֶבֶן מִיֶּדְכֶם אֶל רֹאשְׁכֶם עַל אַחַת שֶׁבַע

וְהִשְׁכַּרְתִּי מִדִּמְכֶם חִצַּי וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר

וְשָׁכְלוּ מִנָּשִׁים אִמּוֹתֵיכֶם וּמָלְאוּ חַצְרוֹתֵיכֶם מִסְפֵּד

וְהֻגַּרְתֶּם לְפִי־חָרֶב וּמִנִּי־גֵּו תְּגֹרָשׁוּ

עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר לָכֶם מַשְׁתִּין בַּקִּיר —

וְשַׁבְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם לֵאמוֹר:

לֹא כִי טוֹבָה הָאָרֶץ וּרְחָבָה

דֵּי הֲכִילֵנוּ יַחַד אֲנַחְנוּ וּכְבוֹדֵנוּ

לִהְיוֹתֵנוּ בָּהּ גּוֹי אֶחָד עָצוּם וְאַמִּיץ־כֹּחַ

אֲשֶׁר מִשֵּׂאתוֹ עַמִּים יָגוּרוּ

אֲשֶׁר אוֹרוֹ הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק —

וְאִם אָמְנָם רְעַצְתִּיכֶם עַד הֵנָּה

הֲלֹא אָשׁוּב מֵאַפִּי וּגְאַלְתִּיכֶם

כִּי אֲנִי אַךְ אֲנִי הַגּוֹאֵל

וְאִם אָמְנָם רָדִיתִי אֲנִי בָּכֶם

הֵן אֲנִי לְבַדִּי אֶפְדְּכֶם

כִּי אֵין לָכֶם פּוֹדֶה וּמַצִּיל מִלְּבַדִּי —

עַל כֵּן אִם לְשָׁלוֹם יִהְיוּ פְּנֵיכֶם וְלֹא לְמִלְחָמָה

וְזָרַעְנוּ אַהֲבָה תַּחַת שִׂנְאָה

וְעַל עֶלְבּוֹן וּמַדְוֶה נִמְחַל,

אָז בִּמְקוֹם שָׁם הַסָּפֵק נַצְמִיחַ אֱמוּנָה

וְיֵאוּשׁ בְּתִקְוָה נַחֲלִיף

וְשַׂמְנוּ חשֶׁךְ לְאוֹר וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

וְנִחַמְנוּ תַּחַת אֲשֶׁר נְנֹחַם

וַהֲבִינוֹנוּ תַּחַת אֲשֶׁר נוּבַן

וּמָלְאָה הָאָרֶץ שֶׁפַע וְהַשְׂכֵּל

כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים

עַד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ אֶת עַצְמוֹ יִשְׁכַּח

וְנִבְרְכוּ בָּנוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה —

כַּאֲשֶׁר תְּדַבְּרוּ כֵּן יֶהִי,

וַאֲשֶׁר תְּדַבְּרוּ יָקוּם.

טבריה, 6.4.1988