דברי נעילה במושב הועד הפועל הציוני, ציריך, 2 בספטמבר 1947

חברים! נתכנסנו למושב זה של הוער הפועל הציוני במצב חמור מאין כמוהו, גם בפנים וגם בחוץ. שני שיאים סמלו את המצב, מצד אחד גבורה טראגית של מעפילי ״אֶכּסודוּס״, מצד שני האיוולת האכזרית של ­ממשלת ״הספר הלבן״, אשר גירשה מחופי המולדת קרבנות הנאצים והחזירה אותם באונס לאדמת הנאצים.

לא עשינו שום נסיון להעלים את הקשיים — הקשיים הכלכליים והפוליטיים, הקשיים בחזית החיצונית והקשיים בחזית הפנימית.

בינתים, תוך כדי הישיבה נפל דבר: ועדת האומות המאוחדות פרסמה מסקנות חקירתה והמלצותיה. יש בינינו מחייבים ושוללים. אני רוצה לציין בסיפוק רב שהמחייבים לא התעלמו מהפגימות של ההמלצות, והשוללים לא התעלמו מהחיובים שבהן. זהו סימן בגרוּת לתנועתנו.

כאחד המחייבים אני רוצה להזהיר את המחייבים: נזכור, שאֵלה הן הצעות המופנות אלינו לא מטעם הצד שכנגד; אלו הן המלצות של ועדה שנשלחה על־ידי אסיפת האומות המאוחדות. אין יודע מה יהיה גורל ההמ­לצות באסיפת האומות המאוחדות; אין יודע מה תהיינה ההחלטות של האו­מות המאוחדות; אין יודע מה יהיה גורל ההחלטות ההן, כי האומות המיו­חדות — לפי שעה אין להן שום כוח ביצוע.

ההנהלה תעשה את כל המאמצים לקיים בנאמנות את רצונו של הועד הפועל הציוני שהוּבע בהחלטות הפּוליטיות שנתקבלו בענין זה, אבל כל עמלנו לא יהיה לו ערך, אם התנועה כולה תהיה מגוּיסת רק לויכוּחים פוליטיים. לא נשליך יהבנו רק על מה שיחליטו אחרים; בלי מאמצים מוּגברים ברגע חמוּר וגדול זה, אולי אַחד החמוּרים והגדולים ביותר בתולדות התנועה הציונית — כל הכיבושים, הסיכויים והחלומות המדיניים התלויים באחרים, עלולים להיות לתעתועי שוא.

אנו מסיימים מושב זה בחרדה גדולה, אולי גם בסיכויים לא קטנים; בחרדה לסכנות החמורות האורבות לנו בארץ; בחרדה גדולה למצוּקה ולאכזבות המרות הנמשכות כבר השנה השלישית לשארית הפליטה באירופה; חרדה גדולה לכוח־פעולה, ליכולת היוצרת, לתבונה הפוליטית, לכשרון התלכדותה של התנועה הציונית.

ישיבה זו היא לא במעט מעודדת. נפגשנו מתוך חילוקי דעות עמוקים, אשר לפעמים הסעירו את כולבו והסעירו ודאי רבים מחוץ לאולם זה, גם בארץ וגם ברחבי הגולה. מתוך מאמץ חברי משותף מצאנו כמעט בכל השא­לות שפה משותפת, ונרמה לי שלא אגזים אם אומר שאנחנו יוצאים מכאן הרבה יותר מלוכדים וקרובים זה לזה, מאשר היינו מאז הקונגרס האחרון.

אנחנו עומדים בארץ ובגולה בפני מבחן גדול, אולי המבחן הגדול והחמוּר ביותר, שבו הועמדו הישוב והתנועה הציונית מאז היותם. נעשה עצמנו ראוּיים לעמוד במבחן זה! אם נצא מפה כולבו מלוכדים, ונדע להכ­שיר את הישוב והתנועה הציונית לעמוד יחד — בדריכות יוצרת ולוחמת, בעוז ובתבונה, — לא נירא רע, ודבר הציונות קום יקום!