שידור במוצאי־שבת, ו׳ אייר תש״ח — 15 במאי 1948

אתמול נפל דבר בישראל, ורק הדורות הבאים יוכלו להעריך את משמעותו ההיסטורית המלאה. עלינו, על כל אחד מאתנו, שומה בימים אלה רק לבנות באהבה ובאמונה תוך אחוה יהודית, את מדינת ישראל ולהגן עליה בנפשו ובמאודו, כל עוד יהיה צורך בכך. אנו עומדים עדיין במערכה כבדה, מערכה כפולה: מדינית וצבאית. ואל נקשט עכשיו את מעשינו, וּודאי את דיבורינו, בשמות רבי־צלצול; נצניע לכת. הגענו למַה שהגענו בעמדנו על שכמם של דורות שקדמו לנו, והשגנו אשר השגנו אשר קיבלנו ושמרנו על מורשת יקרה, מורשת אומה קטנה, רבת־סבל ונסיונות, אבל גדולה ונצחית ברוחה, חזונה, אמונתה וסגולות נפשה.

בימים אלה נזכור באהבה ובהכרת תודה מיוחדת את כל החלוצים והמגינים משלושה דורות, שהביאו אותנו עד הלום מיוצרי פתח־תקוה, ראשון־לציון, זכרון־יעקב וראש־פינה ועד בוני הישובים הצעירים בנגב וברמות־הגליל; וממייסדי ״השומר״ והלגיון העברי ועד חילות ההגנה, העומדים בימים אלה במערכת גבורה מדן ועד באר שבע. רבים מאלה אינם עוד אתנו בחיים, אבל זִכרם לא יסוף מלבנו ומלב העם העברי עד עולם.

מאלה החיים אתנו אזכיר הערב רק שם אחד של אדם דגול, אשר בין אם הוא נושא ובין אם לא נושא משרה רשמית; בין אם מסכימים ובין אם לא מסכימים לדעותיו, הוא נשאר תמיד בחיר העם, ואין איש בחיים אתנו אשר תרם כמותו לכל הכיבושים חישוביים והמדיניים של המפעל הציוני — זהו ד״ר חיים וייצמן.

אתמול הוקמה מדינת ישראל וממשלתנו הזמנית כבר פנתה לאומות העולם הגדולות והקטנות במזרח ובמערב והודיעה על קיומה של מדינתנו ועל רצונה לשתף פעולה עם ארגון האומות לטובת השלום, הפריחה והקידמה בעולם. מכמה מדינות כבר הגיעו אלינו ידיעות בלתי־רשמיות על הכרה במדינת ישראל. הידיעה הרשמית הראשונה קיבלנו מממשלת ארצות־הברית באמריקה. מיד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה פנה נציגה של ממשלתנו הזמנית בוושינגטון לנשיא ארצות הברית בהודעה על הקמת המדינה ויסוד ממשלה זמנית, ומיד נתקבלה מאת ממשלת אמריקה תשובה בזו הלשון:

״הודיעו לממשלה האמריקאית על הכרזת המדינה העברית בארץ־ישראל ונדרשה הכרה על־ידי ממשלתה הזמנית. ממשלת ארצות־הברית מכירה בממשלה הזמנית כבשלטון־בפועל (דֶא־פאקטו) של מדינת ישראל החדשה״. אנו מקוים, שמדינות אחרות במזרח ובמערב לא תפגרנה אף הן בהכרתן במדינת ישראל ובממשלתה הזמנית. אנו עומדים עכשיו במטרה זו בקשר עם כל המדינות החברות בארגון האומות המאוחדות וגם עם ארגון האומות עצמו.

אבל אל נשלה את נפשנו, שגם אחרי הכרה רשמית דרכנו תהיה סוגה בשושנים. דרך קוצים לפנינו. והיא לא קצרה ולא קלה. למחרת הקמת המדינה הופצצה תל־אביב על ידי אוירונים מצריים. אחד האוירונים האלה הופל על־ידי התותחים שלנו. טייס נלקח בשבי, והאוירון צורף לאויריה היהודית הצעירה, אנו שומעים גם על פלישות של צבאות סדירים ממדינות ערב השכנות מצפון, ממזרח ומדרום. נכונו לנו ימי מסה קשים ומסוכנים. הממשלה הזמנית כבר פנתה למועצת הבטחון של ארגון האומות במחאה על מעשי התקפה גדולים אלה מצד חברות של ארגון האומות ומצד בעלת בריתה של אנגליה — עבר־הירדן. קשה להניח, כי מועצת הבטחון תעבור בשתיקה על התקפות זדון אלה, המפירות את השלום, החוק הבינלאומי ומדינות האו״מ. אולם עלינו לדעת ולשנן לעצמנו השכם ושנן, שקודם כל עלינו לסמוך על כוחנו אנו.

מוטל על כל אחד מאתנו, ועל כל יחידה מוניציפלית בעיר ובכפר, לאחוז באמצעי זהירות מתאימים, כבנין מקלטים, חפירות הגנה וכדומה. אבל בעיקר עלינו להגביר ולהאדיר את כוח המחץ של צבא ישראל למען הדוף בחוזק ידינו כל התקפה ולמען השמיד כוחות האויב באשר הם שם.

ואחרון־אחרון: עלינו להתכונן לקבל בהמון את אחינו הגולים והנידחים. אלה שבקפריסין, שבמחנות גרמניה ואבסטריה וכן גם כל שאר הגולים מן הארצות אשר ינהרו עכשיו קוממיות אל ארצם המשוחררת. נקבל אותם באחוַת אחים ונדאג להשתרשותם באדמת המולדת. מדינת ישראל קוראת לכל אחד מאתנו למלא חובו באמונת בהגנה, בבנין, בקליטת עולים. רק במילוי חובתנו נהיה ראויים לשעה זו.