לחן: מאיר נוי

שרה: להקת פיקוד המרכז (1957)

זֶה שָׁנָה אֲשָׁרֵת בִּפְלֻגַּת צַנְחָנִים,

גַּם זָכִיתִי לְאֵשׁ כְּמִקְלַחַת;

אַךְ לְכָל יְדִידַי יֵשׁ עֲטֶרֶת זְקָנִים,

וּזְקָנִי? – הוּא יָחֵף כְּקָרַחַת.

בַּשָּׂדֶה יָגִיחַ קוֹץ וּבַרְקָן.

סַנְטֵרִי אֵינוֹ מַצְמִיחַ גַּם זְקַנְקַן.

חֲבֵרַי מְקַנְּאִים בִּי בְּבוֹא הַ“סִּדְרָה”:

“אֶת מֵימֵי הַגִּלוּחַ חָסַכְתָּ!”

אַךְ מָתַי כְּבָר תִּלְחַשׁ לִי בְּסוֹד נַעֲרָה:

– “הֵי, דּוֹקֵר! לָמָּה לֹא הִתְגַּלַּחְתָּ?”

בַּשָּׂדֶה יָגִיחַ קוֹץ וּבַרְקָן…

הַבָּנוֹת צוֹחֲקוֹת לִי: "'תָּ’גֶּבֶר, אוֹ לֹא?

הִתְלַכְלַכְתָּ מִתַּחַת לַחֶדֶק!"

מָה אֶעֱשֶׂה לְסַנְטֵרִי וְלֹא עָשִׂיתִי לוֹ?

שִׁפְטוּ נָא בֵּינֵינוּ דִּין צֶדֶק!

בַּשָּׂדֶה יָגִיחַ קוֹץ וּבַרְקָן.

כְּבָר נִסִּיתִי הַכֹּל: גַּם גִּזּוּם וְחַנְקָן;

אַךְ זְקָנִי-תִּפְאַרְתִּי מִתְבּוֹשֵׁשׁ פֹּה.

מָה יוֹעִיל אִם אוֹמְרִים:

"אַל תַּבִּיט בַּזְּקַנְקַן,

אֶלָּא רַק בְּמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ?"

בַּשָּׂדֶה יָגִיחַ קוֹץ וּבַרְקָן.

מי יִתְּנֵנִי זְקָנוֹ שֶׁל חוֹזֵה הַמְּדִינָה –

כֹּה סָבוּךְ וְאָרֹךְ וְשָׁחֹר הוּא!

אַךְ רַק הַזוֹרְעִים סַנְטֵרָם בְּרִנָּה,

בְּדִמְעָה אֶת זְקָנָם יִקְצֹרוּ.

סוֹף-כָּל-סוֹף נִמְצְאָה נַעֲרַת דִּמְיוֹנִי,

וּבְרֶטֶט נָשַׁקְנוּ שְׂפָתַיִם.

– “אַלְלַי!” – “מָה קָרָה?”

– סַנְטֵרָה דּוֹקְרָנִי.

זְקַנְקַנָּה מִשֶּׁלִי רַב כִּפְלַיִם!"