לחן: מאיר נוי

שרה: להקת פיקוד הצפון (1957)

כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי, כְּמוֹ כָּל יֶלֶד,

אִמָּא אָז כָּל כָּךְ שָׂמְחָה –

כִּי מֵאָז דָּוִד הַמֶּלֶךְ

גִ’ינְגִ’ים יֵשׁ בַּמִּשְׁפָּחָה.

בֵּית הַסֵּפֶר רַק הִגִּיעַ,

לַמּוֹרֶה הָיְתָה שִׁיטָה:

לֹא חָשׁוּב מִי שֶׁהִפְרִיעַ –

“גִ’ינְגִ’י, צֵא מִן הַכִּתָּה!”

לְבָבִי אָז הִתְרַתֵּחַ

עַל אוֹתוֹ מוֹרֶה מַזְקִין;

הוּא אָמְנָם הַיּוֹם קֵרֵחַ,

אֲבָל פַּעַם הָיָה… גִ’ינְגִ’י.

כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה אֹפִי,

כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה טֶבַע.

עַל רֹאשׁ הַגִּ’ינְגִ’י בוֹעֵר הַצֶּבַע.

בַּצָּבָא הִתְחִיל לָרוּץ לִי.

הַסַּמָּל תָּמִיד קָרָא:

"מִתְנַדֵּב אֶחָד נָחוּץ לִי.

גִ’ינְגִ’י צֵא מִן הַשּׁוּרָה!"

אִם כֻּלָּם נוֹסְעִים הַבַּיְתָה –

“גִ’ינְגִ’י, תִּשָּׁאֵר תּוֹרָן!”.

אָז הֶחְלַטְתִּי אֶת הַ“פַיְטֶר”

לְלַמֵּד שִׁעוּר קָטָן:

קוּרְס קְצִינִים מִיָּד עָבַרְתִּי.

מָה זֶה גִ’ינְגִ’י הֵם רָאוּ.

לְאוֹתוֹ בָּסִיס חָזַרְתִּי. –

בַּסַּמָּל אַל תְּקַנְּאוּ…

כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה אֹפִי…

כָּל חַיָּל קְרָבִי יוֹדֵעַ:

“אֵין כְּמוֹ גִ’ינְגִ’ים בַּקְּרָבוֹת!”

לָמָּה לֹא נָקִים פְּלֻגָּה פֹּה

רַק שֶׁל גִ’ינְגִ’ים, בְּלִי טוֹבוֹת?

כָּל הַגִּ’ינְגִ’ים, בּוֹאוּ יַחַד!

נִתְלַכֵּד יַחְדָּו כֻּלָּם,

וְנִהִיֶה פְּלֻגַּת הַמַּחַץ

הַנּוֹעֶזֶת בָּעוֹלָם!

וּמוּל אַדְמוֹנִי-הַנֵּזֶר

יִתְמַלֵּא גַּם נָאצֶר חִיל.

עִם פְּלֻגַּת רָאשֵׁי הַגֶּזֶר

לֹא כְּדַאי לוֹ לְהַתְחִיל!!!

כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה אֹפִי…