לחן: אלדד שרים
הושר במחזמר “ילדי הכרך” (בית לסין, 1982)
כֻּלָּם עוֹשִׂים פֹּה חֲגִיגוֹת:
“מֵאָה שָׁנָה לַעֲלִיּוֹת”,
וּמְסַפְּרִים פִּלְאֵי-פְּלָאִים
עַל חֲבוּרַת הַבִּיל"וּיִים –
קְבוּצָה קְטַנָּה, מְתֵי-מִסְפָּר
(בְּקשִׁי אַרְבָּעָה-עָשָׂר!);
אַךְ הַסְּפָרִים, הָעִתּוֹנִים
כּוֹתְבִים שֶׁהֵם הָרִאשׁוֹנִים
חָנְכוּ לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה
תָּ’עֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה.
כָּל הַכָּבוֹד לַבִּיל"וּיִים!
כָּל הַכָּבוֹד לַבִּיל"וּיִים!
אַרְבָּעָה-עָשָׂר הַמֻּפְלָאִים.
כָּל הַכָּבוֹד לַבִּיל"וּיִים!
אֲבָל כַּמָּה בִּכְלָל יוֹדְעִים
שֶׁקְּצָת לִפְנֵי הַבִּיל"וּיִים
הִגִּיעָה אַרְצָה בְּשִׁירָה
קְבוּצָה גְּדוֹלָה פִּי-עֲשָׂרָה
שֶׁל יְהוּדִים מִבְּנֵי תֵּימָן
אֲשֶׁר הִגִּיעוּ בְּחֶשְׁוָן,
כִּמְעַט חָדְשַׁיִם – לֹא נָעִים! –
לִפְנֵי רִאשׁוֹן הַבִּיל"וּיִים.
וְהֵם חָנְכוּ הָרִאשׁוֹנִים
מַמָּשׁ לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה
תָּ’עֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה!
עָלוּ לָאָרֶץ בְּתָמָ"ר,
חָצוּ בָּרֶגֶל תַּ’מִּדְבָּר,
חִכּוּ כִּמְעַט חֲצִי שָׁנָה
לָאֳנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה.
חֲצִי שָׁנָה מוּל הַנָּמַל,
וְכָל כַּסְפָּם הַדַּל אָזַל.
כָּל יוֹם צִפְּתָה עוֹד פֻּרְעָנוּת;
אַךְ הֵם חִכּוּ בְּסַבְלָנוּת,
וְחֵרֶף כָּל הַקְּשָׁיִים
הִקְדִּימוּ אֶת הַבִּיל"וּיִים!
כָּל הַכָּבוֹד לַבִּיל"וּיִים!
כָּל הַכָּבוֹד לַבִּיל"וּיִים!
הָיְתָה לָהֶם סִיסְמָה בְּרוּכָה:
“בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְכוּ-נֵלְכָה!”
גַּם הֵם הָלְכוּ – לָאֳנִיָּה! –
וּבָהּ הִפְלִיגוּ, עַקְשָׁנִים;
וְכָךְ עָלוּ הָרִאשׁוֹנִים –
מַמָּשׁ אַחֲרֵי הַתֵּימָנִים!
כָּל הַכָּבוֹד לַבִּיל"וּיִים!
כָּל הַכָּבוֹד לַבִּיל"וּיִים!
כִּי עֲלֵיהֶם כֻּלָּם יוֹדְעִים –
וְרַק עָלֵינוּ לֹא שׁוֹמְעִים.
מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁבַּחַיִּים
אֲנַחְנוּ קְצָת יוֹתֵר זְרִיזִים?
אַךְ מִי כּוֹתֵב אֶת הַסְּפָרִים?
אַחֵינוּ הָאַשְׁכְּנַזִּים!
העליה הראשונה מזוהית אצלנו בעיקר עם עלית הביל“ויים (אף על פי שהביל"ויים רק קבוצה קטנה מאד). אבל כמה חודשים לפני בואם של עולי העליה הראשונה ארצה, בעיקר בעקבות הפוגרומים באוקראינה (1882), הגיעה לירושלים קבוצה של עולי תימן, שהסתמכו גם הם על ראשי תיבות של פסוק תנ”כי, ופירשו את דברי בעל“שיר השירים”( אמרתי: אעלה בתמר") כגימטריה: בתמר= תרמ"ב (1882). מבחינה היסטורית, הם בעצם, ראשוני “העליה הראשונה”.