לחן: דרור אלכסנדר

שיר המורים במחזמר “בין הצילצולים” (1982)

מִי לֹא שָׁמַע עַל אֱלִיעֶזֶר בֶּן-יְהוּדָה –

הָאִישׁ הַבּוֹדֵד, הָאֶחָד, הַיָּחִיד

שֶׁבִּזְכוּתוֹ כֻּלָּנוּ,

הַמּוֹרֶה וְהַתַּלְמִיד,

מְדַבְּרִים עִבְרִית –

בִּשְׁגִיאוֹת!

אַךְ בְּעִבְרִית.

כָּל הַכָּבוֹד, אֱלִיעֶזֶר,

אֲבָל כָּכָה, בֵּינֵינוּ,

כָּל הַחֲלוֹם הַיָּפֶה שֶׁלְּךָ

לֹא הָיָה מַצְלִיחַ

בִּלְעָדֵינוּ.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִגַּעְתָּ לָאָרֶץ, אֱלִיעֶזֶר,

אֲנַחְנוּ, הַמּוֹרִים לְעִבְרִית,

לִמַּדְנוּ עִבְרִית חַיָּה, אֱלִיעֶזֶר,

וּבַהֲבָרָה סְפָרַדִּית.

נָכוֹן שֶׁחָסְרוּ לָנוּ מִלִּים, אֱלִיעֶזֶר,

וְטוֹב שֶׁהִגַּעְתָּ אַתָּה,

חִדַּשְׁתָּ, גָּאַלְתָּ מִלִּים – וַאֲנַחְנוּ

הֵפַצְנוּ אוֹתָן בַּכִּתָּה.

כָּל לַיְלָה הָיִיתָ יוֹשֵׁב, אֱלִיעֶזֶר,

וּמְחַדֵּשׁ עוֹד מִלִּים בַּלָּשׁוֹן,

וּבַבֹּקֶר הִדְפַּסְתָּ אוֹתָן, אֱלִיעֶזֶר,

בָּעִתּוֹן, בָּעַמּוּד הָרִאשׁוֹן.

וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ קוֹרְאִים, אֱלִיעֶזֶר,

וּמִיָּד מְנַסִּים בַּכִּתָּה.

וְאִם זֶה “צִלְצֵל” בַּכִּתָּה, אֱלִיעֶזֶר –

זֶהוּ זֶה! הַמִּלָּה נִקְלְטָה!

וְכָךְ נִקְלְטוּ “אֲוִירוֹן” וְ“רַכֶּבֶת”

וּ“בֻּבָּה”, “מִשְׁטָרָה”, “מִסְעָדָה”.

“דִּפְדּוּף” וְ“זַמְזֵם”, “כְּרוּבִית” וּ“מַגֶּבֶת”,

“עִתּוֹן”, “מִמְחָטָה” וּ“גְּלִידָה”.

כָּךְ גִּלִּיתָ “יָזְמָה” בְּכָל יוֹם, אֱלִיעֶזֶר,

וְחִדַּשְׁתָּ בְּקֶצֶב מַפְחִיד.

וּבְכָל מוֹשָׁבָה לְצִדְּךָ, אֱלִיעֶזֶר,

עָמְדוּ הַמּוֹרִים לְעִבְרִית.

כָּל הַכָּבוֹד, אֱלִיעֶזֶר!

אֲבָל כָּכָה, בֵּינֵינוּ,

כָּל הַחֲלוֹם הַיָּפֶה שֶׁלְּךָ

לֹא הָיָה מַצְלִיחַ

בִּלְעָדֵינוּ.

אִם אֵינְךָ מַאֲמִין, הִזָּכֵר, אֱלִיעֶזֶר,

בַּבַּלְשָׁן, דּוֹקְטוֹר זָמֶנְהוֹף שְׁמוֹ,

שֶׁהִמְצִיא עוֹד שָׂפָה חֲדָשָׁה –אֶסְפֵּרַנְטוֹ–

וּפִתֵּחַ אוֹתָהּ בְּעַצְמוֹ.

שָׂפָה יָפָה הוּא הִמְצִיא, אֱלִיעֶזֶר,

רַק חֲבָל שֶׁהִיא לֹא נִקְלְטָה.

אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁחָסְרוּ לוֹ, לַדּוֹקְטוֹר,

הַמּוֹרִים, שֶׁיָּפִיצוּ אוֹתָהּ.

וְאִם כַּיּוֹם הָעִבְרִית

הִיא שָׂפָה חַיָּה וְשׁוֹטֶפֶת,

זוֹ הַצְלָחָה – לֹא רַק שֶׁלְּךָ,

אֶלָּא הַצְלָחָה

מְשֻׁתֶּפֶת!

תרומתו של אליעזר בן-יהודה להחייאת הלשון העברית היתה עצומה, גם משום שהשכיל להפיץ את חידושיו באמצעות העיתונים היומיים שהוציאו הוא ובני משפחתו. אבל הוא לא היה הראשון והיחיד שחידש חידושים. היו לו לא מעט שותפים, ורבים מחידושיו לא נתקבלו, בעצם, עד היום)