לחן: גד מן

שרה: להקת “איילון” (1958)

הִיא חוֹמֶקֶת קַלָּה בֵּין שִׂיחֵי הַכֻּתָּן,

וְקוֹטֶפֶת שְׁלָגִים מְלוֹא-חָפְנַיִם.

הַשָּׂדֶה – יָם גַּלִּי, מִתְקַשֵּׁט כְּחָתָן,

מִשְׁתָּאֶה: מָה צָנוּם הוּא גּוּפָהּ הַקָּטָן

מוּל הַשַּׂק הַלּוֹפְתָהּ בַּמָּתְנַיִם.

בַּת הַכֻּתָּן

מִבֵּית שְׁאָן,

הַמּוֹלֶכֶת בְּלָבָן,

בֵּין עֶדְרֵי שִׂיחִים עוֹבֶרֶת

כְּרוֹעָה בֵּין עֲנָנִים.

לְרֹאשָׁה עוֹטְרִים עֲטֶרֶת

הַפְּרָחִים הַלְּבָנִים.

מוֹשִׁיטִים הַפְּרָחִים לִקְרָאתָהּ צַוָּארָם:

“קְחִי, אָחוֹת!” הֵם קוֹרְאִים אֶל פָּנֶיהָ.

כָּךְ שִׂיחִים מַגִּישִׁים לָהּ שִׂמְלַת חֻפָּתָם.

זְרוֹעוֹתֶיהָ שְׁחוּמוֹת וְעֵינֶיהָ פֶּחָם,

אַךְ צְחוֹרוֹת הַפְּקָעוֹת כְּשִׁנֶּיהָ.

בַּת הַכֻּתָּן מִבֵּית שְׁאָן…

וְחוֹלְמִים הָאַחִים הַקְּטַנִּים בַּלֵּילוֹת

אַגָּדַת אֲחוֹתָם הַבּוֹגֶרֶת.

עוֹד יֵצְאוּ הַשִּׂיחִים כִּגְדָיִים בִּמְחוֹלוֹת,

וּפְקָעוֹת יִתְאַגְּדוּ לְשִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת

בְּחֻפָּה לְבָנָה וְזוֹהֶרֶת.

בַּת הַכֻּתָּן מִבֵּית שְׁאָן…

בשנת 1955, ואני כתב של העתון “במחנה גדנ”ע“, נשלחתי לשדות הכותן של קיבוץ סעד בדרום כדי לראיין את מרסל דדון בת ה- 16, ממושב בית-הגדי, שהוכתרה כ”מלכת הכותן“, אחרי שאספה אל שקהּ יותר פקעות כותנה מכל חברותיה. באותו זמן עצמו התייפחה מלכת היופי הישראלית בתחרות בינלאומית בארה”ב, כשלא זכתה בכתר. כתבתי על מרסל במדורי “טור דני טורדני”, וכעבור שלש שנים כתבתי על בת-דמותה מבית שאן פזמון ל“להקת איילון”. למה בית שאן דווקא? כי בעקבות “סימונה מדימונה” חיפשה הלהקה חרוז. מימין – (מלכת הכותן) קטע מהטור שכתבתי כחייל, ומשמאל –הפזמון שנולד בהשראתו.