לחן: משה וילנסקי

שר: משה הלל (כשיר-הנושא להצגה בשם זה, שבה כיכב זאב רווח)

בַּחוּץ אוּלַי הוּא מְטַאטֵא-רְחוֹבוֹת,

אוֹ רוֹכֵל, אוֹ סַבָּל-שֶׁל-מֶלֶט;

אֲבָל כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר הַבַּיְתָה –

הוּא מֶלֶךְ:

פָּפָּא לֵאוֹן.

יוֹשֵׁב עַל הַכֻּרְסָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁבַּדִּירָה,

כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה עוֹמְדִים סְבִיבוֹ בַּחֲבוּרָה,

וּכְמוֹ וָזִיר גָּדוֹל מֻקָּף פָּמַלְיָה בָּאַרְמוֹן –

פָּפָּא לֵאוֹן.

כָּךְ עָשָׂה אָבִיו,

וְכָךְ עָשָׂה אֲבִי-אָבִיו,

וְהַמִּשְׁפָּחָה עָמְדָה בְּשֶׁקֶט מִסָּבִיב.

כִּי הָאָב הוּא אָב,

וְהוּא נוֹתֵן פֹּה אֶת הַטּוֹן –

פָּפָּא לֵאוֹן.

כִּי הוּא הַקּוֹבֵעַ אָסוּר וּמֻתָּר,

וּמָתַי, וְעִם מִי, וְכַמָּה.

וְאִישׁ אֵינוֹ שׁוֹאֵל

מַדּוּעַ וְלָמָּה.

פָּפָּא לֵאוֹן.

וְהוּא אוֹמֵר לַבַּת

מָתַי לַחְזֹר מִן הַמְּסִבָּה,

וְאִם יִגְעַר פִּתְאוֹם בִּבְנוֹ הַבְּכוֹר –

אָז יֵשׁ סִבָּה.

וּכְשֶׁמֻּגָּשׁ הָאֹכֶל,

הוּא טוֹעֵם תָּמִיד רִאשׁוֹן.

אִם הוּא אוֹהֵב דָּגִים – נֹאכַל דָּגִים.

פָּפָּא לֵאוֹן.

וְכָךְ עָשָׂה אָבִיו, וְכָךְ עָשָׂה אֲבִי-אָבִיו,

וְהַמִּשְׁפָּחָה לֹא הִמְרְתָה דַּקָּה אֶת פִּיו.

כִּי הָאָב הוּא אָב,

וְכָל מָה שֶׁיֹּאמַר – נָכוֹן.

פָּפָּא לֵאוֹן.

אֲבָל לִפְעָמִים הוּא חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ:

"כֵּן, אַתָּה כְּלָל לֹא הִשְׁתַּנֵּיתָ.

אֲבָל הַיּוֹם הַכֹּל נִרְאֶה אַחֶרֶת

לְפֶתַע.

כְּבָר לֹא יוֹשְׁבִים כֻּלָּם וּמְחַכִּים כָּאן,

בַּשֻּׁלְחָן.

וְגַם הַבַּת רוֹצָה לָצֵאת, מִבְּלִי לוֹמַר לְאָן.

וְגַם הַבֵּן הַבְּכוֹר דּוֹרֵשׁ פִּתְאוֹם

לִרְאוֹת חֶשְׁבּוֹן.

כֵּן, מַשֶּׁהוּ קוֹרֶה פֹּה בָּעוֹלָם,

פָּפָּא לֵאוֹן.

מָה יֹאמַר אָבִי,

וּמָה יֹאמַר אֲבִי-אָבִיו

אִם יִרְאוּ, חָלִילָה,

מָה קוֹרֶה פֹּה מִסָּבִיב?

הֵם וַדַּאי יֹאמְרוּ:

'כֻּלָּם מֻכִּים בְּשִׁגָּעוֹן,

פָּפָּא לֵאוֹן'.

מִי מָחָר לַמִּשְׁפָּחָה

יִתֵּן פֹּה אֶת הַטּוֹן?

וּכְשֶׁיֻּגַּשׁ הָאֹכֶל, מִי

יִטְעַם אוֹתוֹ רִאשׁוֹן?".

“מָה יִהְיֶה?”, שׁוֹאֵל

בַּחֲרָדָה וְתִמָּהוֹן

פָּפָּא לֵאוֹן.