לחן: ויקטור טמנוב

שרה: מיכל טל בהצגה “השטן ואשת האכר” (1971)

הִנֵּה-הִנָּם, גַּגּוֹת הַכְּפָר.

מִכָּאן לִפְנֵי שָׁנִים נִלְקַח.

סוֹף-סוֹף הוּא שָׁב הַבַּיְתָה

אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ.

לְיוּשִׁינְקָה, לְיוּשִׁינְקָה –

הוֹ, הֵיכָן אַתְּ, לְיוּשִׁינְקָה?

הוּא שָׁב אֵלַיִךְ, לְיוּשִׁינְקָה.

מַדּוּעַ לֹא חִכִּית לוֹ?

הוּא שָׁב, וְהוּא שׁוֹנֶה כָּל כָּךְ:

פָּנָיו חִוְּרוֹת וּמְצֻלָּקוֹת.

הוּא שָׁב אֵלַיִךְ, לְיוּשִׁינְקָה,

כִּי אַתְּ הִבְטַחְתְּ לוֹ לְחַכּוֹת.

לְיוּשִׁינְקָה, לְיוּשִׁינְקָה…

כְּשֶׁהוּא הֻזְמַן לַחֲקִירָה

הָיָה עֲדַיִן אִישׁ צָעִיר.

מֵאָז לָחַשׁ כָּל לַיְלָה

אֶת שְׁמֵךְ לְמוּל גִּדְרוֹת סִיבִּיר.

לְיוּשִׁינְקָה, לְיוּשִׁינְקָה…

הֱיוּ שָׁלוֹם, גַּגּוֹת הַכְּפָר.

הוּא שׁוּב יוֹצֵא הַרְחֵק מִכָּאן.

עוֹמֵד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ:

לְאָן יֵלֵךְ עַכְשָׁו, לְאָן?

לְיוּשִׁינְקָה, לְיוּשִׁינְקָה…