לוגו
העגורים
מיקום ביצירה:
0%

לחן: אדוארד קולמנובסקי

שר: אמנון ברנזון בהצגה “השטן ואשת האיכר” (1971)


הָעֲגוּרִים חוֹלְפִים מֵעַל הַכְּפָר.

הָעֲגוּרִים עָפִים אֶל הַנָּהָר.

הָעֲגוּרִים עוֹזְבִים, יוֹצְאִים אֶל הַדָּרוֹם הַחַם.

מָתַי, מָתַי נוּכַל לָעוּף כְּמוֹתָם?


אֲנִי נוֹשֵׂא עֵינַי לָעֲנָנִים:

הָעֲגוּרִים שָׁטִים בַּהֲמוֹנִים.

הָעֲגוּרִים עוֹזְבִים, עָפִים אֶל הַדָּרוֹם הַחַם.

מָתַי נֵצֵא בַּהֲמוֹנִים כְּמוֹתָם?


אֶל הַשָּׂדֶה אֵצֵא עִם בּוֹא הַסְּתָו,

וּבְיָדִי טַבַּעַת וּמִכְתָּב.

אֶתְפֹּס עָגוּר, וּלְרַגְלוֹ אַצְמִיד מִכְתָּב דּוּמָם –

פְּרִישַׂת שָׁלוֹם לְכָל אַחַי אֵי-שָׁם.


עִם בּוֹא הַקֹּר הָעֲגוּרִים עוֹזְבִים.

עִם בּוֹא אָבִיב אֵלֵינוּ הֵם שָׁבִים.

הָעֲגוּרִים שָׁבִים, חוֹזְרִים הֵם עִם חֲלוֹף הַקֹּר.

אֲנַחְנוּ, אִם נֵצֵא – כְּבָר לֹא נַחְזֹר!



שני הפזמונים שבעמוד זה נכתבו זמן קצר אחרי שנפתחו שערי ברית המועצות וראשוני “מסורבי העלייה” הגיעו ארצה. יומיים לפני הצגת הבכורה של מופע הבלדות “השטן ואשת האיכר”, קיבלתי קלטת ובה שני שירים רוסיים, שאת מילותיהם לא הבנתי כי איני דובר רוסית. באחד שמעתי שוב ושוב את השם “ליושינקה” והחלטתי להקדישו לאשתו של אחד מאסירי סיביר. על השני נאמר לי שהוא עוסק בעגורים וכתבתיו בהשראת שירו הראשון של ביאליק בן ה-17, “אל הציפור”. רק הרבה יותר מאוחר נודע לי ש“ליושינקה” הוא, בעצם כינוי חיבה לגבר, אליושה. אבל אז כבר היה מאוחר לנפץ את ההילה שאפפה בטעות את ליושינקה (שבעצם לא-כל-כך שמרה אמונים לבעלה כשהיה עצור).