לחן: יוחנן זראי

נכתב אחרי “פרשת כפר קאסם” לתכנית תיאטרון “סמבטיון” (1958)

נפסל על ידי הצנזורה למחזות

מַעֲשֶׂה בְּכֻמְתַּת חַיָּלִים אֲדֻמָּה,

בְּכֻמְתָּה “Made in Manchester City”,

שֶׁנִּשְּׂאָה בָּרָמָה בְּעִתּוֹת מִלְחָמָה

עַל צַנְחָן מִן הַחַיִל הַבְּרִיטִי.

וְאִתּוֹ הִיא נָשְׁמָה אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפָה,

וְאִתּוֹ פִּרְפְּרָה בֵּין שָׁמַיִם.

וּכְשֶׁיַחַד רָבְצוּ בְּלֵילוֹת הַסּוּפָה

הוּא שָׁמַע אֵיךְ נָקְשָׁה בַּשִּׁנַּיִם.

וּכְשֶׁיַחַד רָבְצוּ בְּלֵילוֹת הַסּוּפָה

נֶחְתְּמָה בֵּין שְׁנֵיהֶם הָרֵעוּת הַיָּפָה.

וּבִגְוֹועַ הָאֵשׁ, וּבְשֹׁךְ הַקְּרָבוֹת,

נִשְׁלְחוּ לִמְדִינַת פָּלֶשְׂתִּינָה –

שָׁם פָּגְשָׁה הַכֻּמְתָּה אֶת הַבּוּז בָּרְחוֹבוֹת,

אֶת הַבּוּז, שֶׁפִּשְׁרוֹ לֹא הֵבִינָה.

עַד שֶׁבָּא לֵיל הָעֹצֶר – הַלַּיְלָה הַהוּא

שֶׁפָּגַע בָּהּ כְּמוֹ מַאֲכֶלֶת,

וְאָזְנֶיהָ שָׁמְעוּ, וְעֵינֶיהָ רָאוּ

אֵיךְ קָצַר הַמִּקְלַע אֶת הַיֶּלֶד.

וְהִיא חָשָׁה פִּתְאוֹם בִּבְהִירוּת אֲיֻמָּה

אֵיךְ צִבְעָהּ הָאָדֹם מַאְדִּים פִּי כַּמָּה.

אֶת הָעֶרֶב הַהוּא לֹא סָלְחָה, לֹא תִּסְלַח.

כִּי זָכְרָה – וְעוֹדֶנָּה זוֹכֶרֶת –

אֵיךְ הַנַּעַר הַהוּא גְּלוּי עֵינַיִם צָנַח

עַל גַּבּוֹ הַיָּרוּי בְּעוֹפֶרֶת.

וּבְשׁוּב הַצַּנְחָן לְאַרְצוֹ הָרְחוֹקָה

נִשְׁאֲרָה פֹּה, עִמּוֹ לֹא נָסְעָה עוֹד.

נִצְבְּעָה וְהָפְכָה לְכֻמְתָּה יְרֻקָּה,

וְסוֹדָהּ הָאָדֹם לֹא נוֹדַע עוֹד.

וְכֻמְתָּה יְרֻקָּה שׁוּב יָצְאָה בַּלֵּילוֹת.

וְכֻמְתָּה יְרֻקָּה שׁוּב יָצְאָה לַגְּבוּלוֹת.

שׁוּב נָשְׁמָה הַכֻּמְתָּה אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפָה.

שׁוּב לוֹחֵם מִמָּטָר הִיא הִסְתִּירָה.

שׁוּב שִׁנֶּיהָ נָקְשׁוּ בְּלֵילוֹת הַסּוּפָה.

שׁוּב מַבָּט שֶׁהֻשְׁפַּל הִיא הֵישִׁירָה.

אַךְ חָזַר, שׁוּב חָזַר גַּם הָעֶרֶב הַהוּא,

וּבַכְּפָר הֶעָצוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת

שׁוּב אָזְנֶיהָ שָׁמְעוּ וְעֵינֶיהָ רָאוּ

אֵיךְ קָצַר הַמִּקְלַע אֶת הַיֶּלֶד.

וְכֻלָּנוּ הִסְמַקְנוּ, כִּי פֶּתַע פִּתְאוֹם

שׁוּב בִּצְבֵּץ וְהֵגִיחַ

צִבְעָהּ הָאָדֹם.