לחן: מאיר נוי
שרה: רביעיית “מועדון התיאטרון תל־אביב” בתכניתה “חכמי חלם” (1961)
שָׁם, בְּחֶלֶם, הָיוּ
מַנְהִיגִים חֶלְמָאִים –
מַנְהִיגִים שֶׁעָשׂוּ
מַעֲשִׂים מֻפְלָאִים.
חֲכָמִים הֵם הָיוּ.
מֻשְׁלָמִים כֻּלָּם (כִּמְעַט!);
רַק חֲבָל שֶׁסָּבְלוּ
מֵחֻלְשָׁה קְטַנָּה אַחַת:
כִּי בְּכָל אֲשֶׁר עָשׂוּ
חָשְׁבוּ הֵיטֵב תָּמִיד –
אֵיךְ יוֹפִיעוּ בְּסִפְרֵי
הַהִיסְטוֹרְיָה בֶּעָתִיד?
כְּשֶׁיָּצְאוּ לַשָּׂדֶה
לְהָזִיז אֶת הָהָר,
הֵם חָשְׁבוּ אֵיךְ כָּל זֶה
בַּהִיסְטוֹרְיָה יְתֹאַר.
הֵם הֶחְזִיקוּ מֻמְחֶה
לְהִיסְטוֹרְיָה צְבָאִית,
שֶׁיַּצְדִּיק אֶת תְפִיסַת
הַיָּרֵחַ בְּחָבִית.
עִם סְפָרִים הֵם הִצְטַלְּמוּ,
וְיוֹעֲצִים – תְּרֵיסַר;
שֶׁדְּמוּתָם תִּדְמֶה לִדְמוּת
אוֹגוּסְטוּס, אוֹ קֵיסָר.
וְלָכֵן הֵם כִּנְּסוּ
כָּל נְאוּם וְכָל הֵד
לְכִרְכֵי “כָּל כִּתְבֵי”
שֶׁחִלֵּק “עַם עוֹבֵד”,
וְחָלְמוּ אֵיךְ תָּקוּם
בֶּעָתִיד סְעָרָה
כְּשֶׁאוֹתָם הַכְּתָבִים
יִתְגַּלּוּ בִּמְעָרָה.
כֵּן, הַיּוֹם אֶת שְׁמָם מַכִּיר
כָּל יַלְדּוֹן (כִּמְעַט!).
רַק חֲבָל שֶׁהֵם טָעוּ
טָעוּת קְטַנָּה אַחַת:
כִּי בִּמְקוֹם לְהִכָּנֵס
לְסֵפֶר הַלִּמּוּד,
נִכְנְסוּ
לְ“סֵפֶר הַבְּדִיחָה וְהַחִידוּד”.