לחן: מאיר נוי

הושר בתכנית “תל־אביזיה” ב“מועדון התיאטרון” (1963)

אֲנַחְנוּ שְׁלשֶׁת הַזְּקֵנִים

שֶׁלֹּא הָיוּ בַּמֻּזְמָנִים

לְטֶקֶס “שְׁנַת הָרִאשׁוֹנִים”.

חֲבָל!

אֲנַחְנוּ שְׁלשֶׁת הַזְּקֵנִים,

שֶׁלֹּא הָדְרוּ לָהֶם פָּנִים,

שֶׁלֹּא צֻלְּמוּ בָּעִתּוֹנִים

בִּכְלָל.

– אֲנִי הוֹפַעְתִּי, רַבּוֹתַי,

בַּסֶּרֶט “עֵץ אוֹ פָּלֶסְטַיְן”,

שׁוֹתֵל בָּרֶגֶל אֵיקָלִיפְּטוּס –

זֶה אֲנִי!

– שִׁבְעִים שָׁנָה בְּסֵגֵ’רָה,

אוּלָם מִכָּל הַמּוֹשָׁבָה

מִי הִתְפַּרְסֵם? – דַּוְקָא פּוֹעֵל אַחֵר

זְמַנִּי…

אֲנַחְנוּ לֹא מִתְאוֹנְנִים

מִמֵּילֵא אָנוּ כְּבָר זְקֵנִים,

וְאָנוּ לֹא מְעֻנְיָנִים

בְּטְרַסְק;

אַךְ הַנְּכָדִים וְהַנִּינִים

עַכְשָׁו אֵינָם מַאֲמִינִים,

שֶׁכֵּן הָיִינוּ רִאשׁוֹנִים

כְּבָר אָז…

– עָלַי שָׁרִים כֻּלָּם פִּזְמוֹן,

כִּי שְׁמִי הוּא “לִיפָּא הָעֶגְלוֹן”.

– כְּשֶׁיֵּשׁ בְּחִירוֹת

שׁוֹלְחִים לִי טֶקְסִי

לְבֵיתִי..

– אֶת שְׁמִי אָמְרוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן

בִּ“מְחַפְּשִׂים אֶת הַמַּטְמוֹן”.

אֶת הַמַּטְמוֹן מָצְאוּ מַהֵר,

אַךְ לֹא

אוֹתִי.

הַיּוֹם שָׁרִים “הָיוּ זְמַנִּים”,

וּמְשַׁלְּמִים הַהֲמוֹנִים,

כְּדֵי לִבְכּוֹת: "הָיוּ זְמַנִּים

שֶׁל תֹּם!"

אֲבָל גַּם אָז, לִפְנֵי שָׁנִים,

אָמַרְנוּ: “אָח! הָיוּ זְמַנִּים!”

חָלַמְנוּ לְהַגִּיעַ

עַד הֲלוֹם…

גַּם אָז הָיוּ הֲמוֹן בּוּשׁוֹת,

גַּם אָז הָיוּ פֹּה פָּרָשׁוֹת.

קִרְאוּ נָא מָה עָשָׂה לְ“נִילִ”י"

“הַשּׁוֹמֵר”!

כֵּן, רַבּוֹתַי, הָיוּ זְמַנִּים,

אֲבָל זְמַנִּים מְחֻרְבָּנִים.

סִמְכוּ עָלֵינוּ! טוֹב שֶׁהֵם עָבְרוּ

מַהֵר…

שָׁלְחוּ מִכְתַּב: "לֹא הֻזְמַנְתֶּם,

פָּשׁוּט, כִּי לֹא הוֹדַעְתֶּם…"

– אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי

עוֹד חַי.

– אֲבָל כְּדֵי לִגְבּוֹת מִסִּים,

אוֹתִי הֵם בְּקַלּוּת מוֹצְאִים,

וְחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלַי שׁוֹלְחִים

בְּלִי דַּי…

– "אַתֶּם תִּהְיוּ בַּמֻּזְמָנִים

לְטֶקֶס ‘שְׁנַת הָרִאשׁוֹנִים’

בְּעוֹד חָמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנִים,

בְּמַאי…"

אֲנַחְנוּ כְּבָר מְאוֹד זְקֵנִים,

בְּעוֹד חָמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנִים,

וַדַּאי נָבוֹא הָרִאשׁוֹנִים.

אוּלַי…

כשהרביעייה עזבה בתחילת שנות השישים את מרתף המועדון בתל־אביב ועברה ל“חמאם” היפואי, התארחה במועדון בתכנית אחת להקת “זרקור” המורחבת – יעקב בנאי, אלברט כהן, מישה נתן, ברוריה אחיעזר ודליה להב. שרגא פרידמן ביים ואני כתבתי את הפזמונים לתכנית “תל־אביזיה” (כשמונה שנים לפני הפעלת הטלוויזיה בארץ). חברי “זרקור” שרו שני שנסונים מתורגמים (“סבא ליאון” לבראסנס ו“שדה הקטל” ללמארק), את הפזמונים שמאיר נוי ואני כתבנו להם – “מעיל ומעילה”, “רחובות תל־אביב”, “הבובות בחלון הראווה” (שהולחן לימים שוב בידי יאיר רוזנבלום והושר בפי חברי “להקת פיקוד דיזנגוף”); ואת השיר על שלושת הזקנים, שאפילו לא הוזמנו ב“שנת העשור” לטקס כלשהו. לימים כתבתי לתכנית “שחור־לבן בצבעים” נוסח שונה במקצת של השיר, שהולחן בידי אלדד שרים, וגיבוריו היו כמה מהאורחים הקשישים שאירחנו – אליהו הכהן ואני – בסדרת הטלוויזיה “שרתי לך, ארצי”.