לחן: אלדד שרים

הושר במחזמר “ילדי הכרך” (1982)

אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה יֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת שֶׁעוֹד חַיּוֹת

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

וְהֵם קוֹרְאִים כָּל פַּעַם בָּעִתּוֹן עַל שְׁחִיתוּיוֹת

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

אוֹמְרִים לָהֶם: "גַּם אֶצְלְכֶם עָלְתָה קְצָת הָרָמָה

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

תַּמְשִׁיכוּ לַעֲבֹד וּלְהוֹצִיא אֶת הַנְּשָׁמָה

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

מַצַּבְכֶם מְצֻיָּן

וְהַכֹּל כָּאן בְּסֵדֶר,

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר."

הָעִתּוֹנִים כּוֹתְבִים שֶׁיֵּשׁ פֹּה שֶׁפַע כַּלְכָּלִי

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

בּוֹנִים מוּזֵאוֹן לַתָּנָ"ךְ – עַל הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלִּי

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

שׁוֹלְחִים מַעֲנָקִים לָאֲרָצוֹת הַנֶּחְשָׁלוֹת

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

בִּזְמַן שֶׁאֶצְלֵנוּ יְשֵׁנִים עוֹד בַּלֵּילוֹת

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

"מַצַּבְכֶם מְצֻיָּן

וְהַכֹּל כָּאן בְּסֵדֶר…"

בְּכָל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי עוֹשִׂים פֹּה פֶסְטִיבָל

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

אַלְפֵי פְּקִידֵי סוֹכְנוּת טָסִים כָּל חֹדֶשׁ בְּ“אֶל־עָל”

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

וְהַמְּנָיוֹת בַּבּוּרְסָה שׁוּב מִיּוֹם לְיוֹם עוֹלוֹת

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

זוֹ אֶרֶץ הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַבִּלְתִּי מֻגְבָּלוֹת

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

"מַצַּבְכֶם מְצֻיָּן

וְהַכֹּל כָּאן בְּסֵדֶר…"

הִנֵּה הַיּוֹם הִכְנִיסוּ אֶר־קוֹנְדִישֶׁן לָעִירִיָּה

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

לְשַׂר חִנּוּךְ־תַּרְבּוּת בָּנוּ דִּירָה יְפֵהפִיָּה

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

כִּי מַצָּבֵנוּ לֹא הָיָה אַף פַּעַם כֹּה אֵיתָן

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

וְאִם יֵשׁ בִּזְיוֹנוֹת – אָז מַשְׁתִּיקִים אוֹתָם בַּזְּמַן

עִם שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת בְּחֶדֶר.

אַךְ כְּדַאי שֶׁתֵּדְעוּ

שֶׁנָּדַרְנוּ פֹּה נֵדֶר

וְקָרוֹב הוּא הַיּוֹם

בּוֹ נָקוּמָה פִּתְאוֹם

וְנֵצֵא לְהַשְׁלִיט כָּאן סֵדֶר.