לוגו
חיי אדם
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לחן: בני ברמן

שרו: בני ברמן ו“העופרים” (1959)


כְּשֶׁבָּרָא אֱלֹהִים יְצוּרִים בָּעוֹלָם,

עֶשְׂרִים שְׁנוֹת חַיִּים הוּא חִלֵּק לְכֻלָּם:

עֶשְׂרִים שְׁנוֹת-חַיִּים לַיּוֹנֵק וְלָעוֹף,

לַּדָּג, לַבַּרְוָז, לָאָדָם וְלַקּוֹף.


אָמַר הָאָדָם: "אֱלֹהִים אַדִּירִים,

אֵינֶנִּי רוֹצֶה כְּבָר לָמוּת בֶּן עֶשְׂרִים.

הוֹסֵף לִי שָׁנִים קְצָת יוֹתֵר מִלְּכֻלָּם.

הוֹסֵף, בְּחַיֶּיךָ, תִּהְיֶה בֶּן אָדָם!"


אָמַר הַחֲמוֹר: "בְּחַיַּי, אֱלֹהִים!

הַבֵּט עַל חַיַּי וְאֱמֹר: זֶה חַיִּים?

אִם לֹא דַּי לָאָדָם בְּעֶשְׂרִים הַשָּׁנָה –

אֶתֵּן לוֹ שְׁמוֹנֶה מִשֶּׁלִּי מַתָּנָה."


אָמַר גַּם הַסּוּס: "אֱלֹהִים כָֹּל-יָכוֹל,

מָהֵם חַיַּי? רַק לִסְחֹב וְלִסְבֹּל.

יַסְפִּיקוּ לִי עֶשֶׂר שָׁנִים בָּעוֹלָם,

הַשְּׁאָר – אֲנַדֵּב לְטוֹבַת הָאָדָם."


כָּךְ זוֹ אַחַר זוֹ הַחַיּוֹת אָז נִגְּשׁוּ,

לִגְרֹעַ שָׁנִים מֵחֶלְקָן הֵן בִּקְּשׁוּ:

הַכֶּלֶב, הַקּוֹף, הַחֲזִיר, הַשְּׁפַנִּים –

תָּרְמוּ מֵרָצוֹן לְ“מַגְבִּית הַשָּׁנִים”.


יָשַׁב אֱלֹהִים עֵרָנִי וְקָשּׁוּב,

רָשַׁם כָּל תְּרוּמָה בִּמְכוֹנַת הַחִשּׁוּב.

לְבַסּוֹף הוּא לָחַץ עַל כַּפְתּוֹר הַמְּכוֹנָה:

“טוֹב, קַח עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה”.


מאָז הָאָדָם חַי חַיִּים מְשֻׁנִּים:

הוּא חַי כְּאָדָם אֶת עֶשְׂרִים הַשָּׁנִים,

וְאָז אֶת חוֹבוֹ הוּא מַחְזִיר בְּלִי הִסּוּס:

עובֵד כְּמוֹ חֲמוֹר וּמַזִּיעַ כְּמוֹ סוּס,


כְּמוֹ פֶּרֶד עַקְשָׁן – וְרוֹעֵד כְּחָתוּל,

אוֹהֵב כְּשָׁפָן – וְזוֹחֵל כְּשַׁבְּלוּל,

רָעֵב הוּא כְּמוֹ כֶּלֶב, זוֹלֵל כַּחֲזִיר;

לְבַסּוֹף – כְּמוֹ הַקּוֹף, נִשְׁמָתוֹ הוּא מַחְזִיר.


עֶשְׂרִים שְׁנוֹת חַיִּים כָּל יְצוּר אָז קִבֵּל.

רָצָה הָאָדָם עוֹד – לָכֵן הוּא סוֹבֵל.

מוּסַר הַהַשְׂכֵּל הוּא פָּשׁוּט עַד מְאוֹד:

לֹא תָּמִיד מִשְׁתַּלֵּם לְקַבֵּל מַתָּנוֹת!