לוגו
כי כך בראו את העולם
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הלחין ושר: שמעון ישראלי

בתכניתו “סתם יום של חול” (1960)


הָאֱלֹהִים הִרְגִּישׁ לְפֶתַע מִין חֻלְשָׁה קַלָּה.

אָז הָרוֹפֵא אָמַר לוֹ: “שְׁמַע, זֶה בָּא מִבַּטָּלָה”.

כִּי אֱלֹהִים פָּשׁוּט הָיָה נוֹרָא מְשֻׁעֲמָם.

אָז הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם –

וּבִגְלַל זֶה סוֹבְלִים כֻּלָּם.


בְּגַן הָעֵדֶן חַי אָדָם לְבַד לְלֹא שֵׁנָה,

וּכְשֶׁזָּכָה, סוֹף-סוֹף, לִישֹׁן בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה,

הוּא לֹא יָדַע כִּי זוֹ הִיא מְנוּחָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה.

כִּי כַּאֲשֶׁר בַּבֹּקֶר קָם –

רָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּם… “מָדָאם”!


אָדָם נָשׂוּי כָּל עֶרֶב בְּבֵיתוֹ אִשָּׁה יִפְגּשׁ,

וּפְרַט לָזֶה – בַּחוּץ עוֹד יֵשׁ לוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ;

וְהָרַוָּק? – חַדְרוֹ מָלֵא אָבָק, כִּי אֵין “מָדָאם”.

כִּי כָּךְ בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם,

וְזֶה הַצֶּדֶק, מִן הַסְּתָּם!


אָדָם שָׁמֵן – דַּוְקָא עָלָיו הָאֹכֶל נֶאֱסַר:

אוֹכֵל פֵּרוּר – מַשְׁמִין, כְּאִלּוּ שֶׁבּוֹלֵעַ הַר.

וְהָרָזֶה? – זוֹלֵל, זוֹלֵל, וְלֹא מַשְׁמִין בִּגְרָם.

כִּי כָּךְ בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם,

וְזֶה הַצֶּדֶק מִן הַסְּתָּם!


אָדָם לָבָן – שׁוֹכֵב שָׁעוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ וְנִשְׂרָף.

חוֹלֵם לִהְיוֹת שָׁחֹר, שָׁזוּף מִבֶּטֶן וּמִגַּב.

אֲבָל אִם הוּא שָׁחֹר – קוֹרְאִים לוֹ “כּוּשִׁי מְזֹהָם”.

כִּי כָּךְ בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם:

הָאֵל הָיָה מְשֻׁעַמָם!


אָדָם עָשִׁיר קוֹנֶה כַּרְטִיס שֶׁל פַּיִס וְגוֹרָל,

זוֹכֶה בְּאֶלֶף לִירוֹת וְרוֹטֵן: “אֵין לִי מַזָּל.”

וְהֶעָנִי? – הוּא לִירָה אַחֲרוֹנָה בַּפַּיִס שָׂם.

אָז מָה עוֹשֶׂה רִבּוֹן עוֹלָם?

לָקַח לוֹ אֶת הַלִּירָה גַּם.


הָאֱלֹהִים פָּשׁוּט הָיָה נוֹרָא מְשֻׁעֲמָם.

עַל כֵּן הֶחְלִיט: אוּלַי כְּדַאי לִבְרֹא אֵיזֶה עוֹלָם?

אָח, כַּמָּה טוֹב הָיָה לְכָל אָדָם, חַיָּה וָעֵץ,

לוּ אֱלֹהִים הָיָה חָפֵץ

בִּמְקוֹם כָּל זֶה

לְפְתֹּר תַּשְׁבֵּץ.



את הסיפור על חלוקת השנים בין יצורי העולם שמעתי לראשונה מיצחק קדישזון, מנהל “מועדון התיאטרון” (ואבא של רפי), ופיזמנתי אותו למען “העופרים”, ששרו ב“מועדון”. לימים גיליתי אותו גם בספרו של סולז’ניצין, “חוג הסרטן” ובספרי מוטיבים של משלי עם. השיר “כך בראו את העולם” נולד בעקבות שיר של צייר ישראלי צעיר, “ביטניק”, שאותו הראה לי שמעון ישראלי.