שיר אמריקני, משירי טנסי ארני-פורד
שרה: רבקה מיכאלי (1958), ואחריה – “להקת הגדנ”ע"
נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים.
נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים.
נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים –
וְלָכֵן נִשְׁאַר יָבֵשׁ.
הֵצִיץ הָאֵל פַּעַם מֵחַלּוֹן הַמִּשְׂרָד,
רָאָה אֶת הָעוֹלָם וְהֵגִיב מִיָּד:
"בָּרָאתִי בְּנֵי אָדָם, רַק שָׁכַחְתִּי בִּשְׁבִיל מָה.
אֶמְחֶה אוֹתָם בְּמַיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."
יָרַד הָאֵל לְמַטָּה וְהֵעִיף מַבָּט רָגוּז.
פִּתְאוֹם רָאָה אֶת נֹחַ – בָּחוּר מֵאָה אָחוּז.
וְזֶה, בַּסִּגְנוֹן שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים:
נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים."
נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים…
אָמַר הָאֵל: "נֹחַ, תָּ’עוֹלָם צָרִיך לִרְחֹץ!
תִּרְאֶה אֵיזֶה טִנֹפֶת! תִּרְאֶה גַּם כַּמָּה בֹּץ!
אָז קַח עֵצִים, נֹחַ, אַלְפַּיִם קוּב,
וּבְנֵה תֵּבָה מִגֹּפֶר מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב."
אָמַר נֹחַ: “בּוֹס, זֶה ג’וֹבּ נוֹרָא קָשֶׁה.”
עָנָה הָאֵל: “נֹחַ, קַח אֶת יֶפֶת, חַם וְשֵׁם.”
–“בּוֹס, קִבַּלְתִּי כָּאן בַּגַּב ‘הֶקְסֶנְשוּז’!”
– בְּלִי פוֹיְלֶשְׁטִיקִים, נֹחַ! אַפּ-שְׁתַּיִם זוּז!"
נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים…
נֹחַ הוֹדִיעַ“: הַתֵּבָה, הִנֵּה הִיא, בּוֹס!”
– "אוֹ-קֵי, נֹחַ. וְעַכְשָׁו תּוּכַל לִדְחֹס
שְׁנַיִם-שְׁנַיִם, עִם רַב לְהַשְׁגָּחָה.
וְכֵן אֶת גְּבֶרֶת נֹחַ – וְאֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה!"
נֹחַ שָׂח: "בּוֹס! מְעֻנָּן כְּבָר חֶלְקִית!
עָנָה הָאֵל: “נֹחַ, אַל תִּזְחַל כְּמוֹ תָּמִיד!”
– “בּוֹס, תִּרְאֶה, מַרְגִּישִׁים כְּבָר טִפּוֹת!”
עָנָה הָאֵל: “נֹחַ, סְגֹר תַּ’פֶּה – וְתַ’דְלָתוֹת!”
נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים…
הֵם שָׁטוּ כָּךְ… לְפֶתַע – זְבֶּנְג אָיֹם!
"קִבַּלְתִּי פַּנְצֶ’ר, בּוֹס! נִתְקַעְתִּי בַּמָּקוֹם!
נִתְּפַּס לָנוּ הַ’בֶּק-אַקְס‘. גַּם הַקְּלָאצ’ נִשְׂרַט."
הָאֵל שָׂח: “נִתְקַעְתָּ, נֹחַ, עַל הָאֲרָרָט!”
נֹחַ שָׂח: “בּוֹס, לָרֶדֶת מֻתָּר?”
הָאֵל שָׂח: "נֹחַ, הַמַּבּוּל מִזְּמַן עָבַר!
דַּי! זֶה נִמְאַס לִי. אֶחְזֹר לַמִּשְׂרָד.
אֶת הַמַּבּוּל הַבָּא כְּבָר תַּעֲשׂוּ לְבַד!.