לחן: בני נגרי

משירי ההצגה “אל תקרא לי שחור” (1972)

וְהָאִישׁ משֶׁה זָכוּר לַטּוֹב

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח,

וְלֹא קָם נָבִיא גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ,

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

הוּא זָכָה לְכָל אוֹתָם פְּלָאִים

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

וַיֹּאהַב אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

וּמשֶׁה גָּבַר עַל כָּל אוֹיְבָיו

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

וְהוֹרִיד לָאָרֶץ מָן וּשְׂלָו

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

הוּא הִבְקִיעַ דֶּרֶךְ בַּמִּדְבָּר

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

וְהִמְתִּיק מֵימָיו שֶׁל נַחַל מַר

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

הוּא זָכָה לִגְבֹּר עַל עֲמָּלֵק

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

אֶת סִיחוֹן מֵעַל דַּרְכּוֹ סִלֵּק

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

הוּא הֶחְרִיד עַמִּים וּמַמְּלָכוֹת

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

וְנִבְחַר לָתֵת אֶת הַלּוּחוֹת

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

וַיִּקְצֹף הָעָם, כֻּלּוֹ חָרוֹן,

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

זָעַמוּ מִרְיָם וְאַהֲרֹן

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

לֹא סָלְחוּ לוֹ עַד אַחֲרוֹן יָמָיו

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

אַךְ משֶׁה

הָיָה גֵּאֶה עַל שֶׁ-

אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

וְהָאִישׁ משֶׁה כֻּלּוֹ קוֹרֵן

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

הוּא זָכָה לִרְאוֹת אֶת הַיַּרְדֵּן

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

אֶל הָאָרֶץ לֹא הֻרְשָׁה לָבוֹא

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.

וְהוּא מֵת בּוֹדֵד עַל הַר נְבוֹ

כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח.