לחן: אמיתי נאמן בתכנית “הנשק הסודי” (1960)

לַמַּחְסָן הַצְּבָאִי לְחִמּוּשׁ וּמַלְקוֹחַ,

לְמַחְסַן הַתַּחְמשֶׁת בְּבֹקֶר אָפֹר

נִכְנַס הָרַבָּ"ט שִׁמְשׁוֹן בֶּן-מָנוֹחַ

שֶׁהַחֶבְרֶ’ה קָרְאוּ לוֹ “שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר”.

אַפְסְנַאי הַמַּחְסָן אָז הֶחְוִיר כְּמוֹ בָּלָטָה:

“אֵיזֶה נֶשֶׁק בָּחַרְתָּ הַפַּעַם, גִּבּוֹר?”

וְשִׁמְשׁוֹן אָז עָשָׂה “שְׁרִיר” קָטָן: "הֵן יָדַעְתָּ!

תֵּן לִי לֶחִי –

כֵּן, לֶחִי טְרִיָּה שֶׁל חֲמוֹר!"

כֵּן, לְחִי חֲמוֹר, חֲמוֹר-חֲמוֹרוֹתַיִם.

כֵּן, לְחִי חֲמוֹר – הַנֶּשֶׁק הַסּוֹדִי.

“מָה?” שָׁאַל הַמִּסְכֵּן, "מָה הַפַּעַם זָמַמְתָּ?

אֵין נִפּוּק לְחָיַיִם בִּשְׁבִיל חַיָּלִים.

וּבִכְלָל, הַמְּפַקֵּד, עַד הַיּוֹם לֹא חָתַמְתָּ

עַל אָבְדָן כְּמָאתַיִם זַנְבוֹת שׁוּעָלִים!"

אַךְ שִׁמְשׁוֹן רַק עָשָׁה לוֹ עוֹד “שְׁרִיר” וְחָתַם לוֹ:

“הַפְּרִיט – לֶחִי שׂמֹאל. מִסְפָּרָהּ – כָּךְ וְכָךְ.”

וּבִלְחִי הַחֲמוֹר מִי-יוֹדֵעַ-מָה שָׂם לוֹ

כְּשֶׁיָּצָא לַפְּלִשְׁתִּים. נָא עַיֵּן בַּתָּנָ"ךְ.

כֵּן, לְחִי חֲמוֹר…

אָז נִעֵר בְּלוֹרִיתוֹ שֶׁשָּׁנִים לֹא נָגְעוּ בַּהּ,

וּבַנַּחַל רָחַץ (אִם גַּם לֹא הִסְתָּרֵק).

שָׁם פָּגַשׁ בִּדְלִילָה וְשָׁרַק “הָלוֹ, בֻּבָּה!”,

וּמֵאָז שֵׁם הַנַּחַל הוּא “נַחַל שׁוֹרֵק”.

וּבֵין “מַר יִשְׂרָאֵל”, הוּא רַבָּ"ט בֶּן-מָנוֹחַ,

וּ“מַלְכַּת הַחוֹפִים” הָרוֹמָן שָׁם הִתְחִיל.

וּמָכוֹן לִשְׁרִירִים הֵם הֶחְלִיטוּ לִפְתֹּחַ –

אֲבָל הִיא לֹא הִשְׁאִירָה לוֹ כּוֹחַ בְּמִיל.

"כֵּן, בִּלְחִי חֲמוֹר, חֲמוֹר-חֲמוֹרוֹתַיִם,

בִּלְחִי חֲמוֹר קָצַרְתִּי תְּהִלָּתִי;

אַךְ אִשָּׁה אַחַת, אִשָּׁה יְפַת-מָתְנַיִם,

גִּלְּתָה לִי מִי הַחֲמוֹר הָאַמִתִּי!"