לחן: אמיתי נאמן בתכנית “הנשק הסודי” (1960)

בְּבֵית לֶחֶם, לֹא הַרְחֵק מִיְּרוּשָׁלַיִם,

בְּבֵית לֶחֶם הַשְּׁקֵטָה וְהַלְּבָבִית

הָיָה נַעַר אַדְמוֹנִי וִיפֵה עֵינַיִם –

הַצָּעִיר בִּבְנֵי יִשַּׁי, וּשְׁמוֹ דָּוִד.

כָּל הַיּוֹם הָיָה סוֹבֵב עִם הָ“רוּגַטְקָה”

(אָז עוֹד לֹא הָיָה נָהוּג חִנּוּךְ חוֹבָה!)

כָּל הַסּוֹחֲרִים אָמְרוּ: "מָתַי יִלְמַד כְּבָר?

הוּא שׁוֹבֵר אֶת חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה!"

וְדָּוִד יְפֵה עֵינַיִם וְצָלַף בָּאֲבָנִים.

וְדָּוִד יְפֵה עֵינַיִם אָז הוֹדִיעַ לַשְּׁכֵנִים:

"נִשְׁבְּרָה שִׁמְשָׁה אוֹ שְׁתַּיִם?

“טוֹב… תִּמְרוֹנִים זֶה תִּמְרוֹנִים.”

הוּא הָיָה שׁוֹבֵר כָּל יוֹם שִׁמְשָׁה אוֹ שְׁתַּיִם,

אַךְ טָעַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּאִמּוּנִים,

וְכֻלָּם אָמְרוּ: "כֵּן, הוּא יְפֵה עֵינַיִם;

אַךְ מָתַי יַפְסִיק לִזְרֹק פֹּה אַבָנִים?"

פָּנָסֵי הָרְחוֹב אֶת קְלִיעוֹתָיו הִכִּירוּ.

בָּ“רוּגַטְקָה” הוּא פָּגַע בְּכָל חָתוּל,

וּכְלָבִים בְּפַחַד זֶה אֶת זֶה הִזְהִירוּ

שֶׁ“הַגִּ’ינְגִ’י הוּא צַלָּף! כָּל אֶבֶן – בּוּל!”

וְדָוִד יְפֵה עֵינַיִם…

אֶת הַסּוֹף הֲרֵי כָּל יֶלֶד הֵן יַגִּיד כָּאן:

אֵיך גָּלְיַת פִּתְאוֹם הוֹפִיעַ שָׁם מִמּוּל,

וְדָוִד כִּוֵּן לְאַט אֶת הַ“דָּוִידְקָה”

וְהָאֶבֶן אָז פָּגְעָה בַּמֵּצַח – בּוּל!

וְאָמְרוּ כֻּלָּם: "אָח, אֵיזֶה יֶלֶד פֶּלֶא!

אֵיךְ בָּאֶבֶן אֶת הַזְּ’לוֹבּ הַזֶּה הִפִּיל!"

וּמֵאָז נוֹדַע בַּשֵּׁם “דָּוִד הַמֶּלֶךְ”,

הַיָּדוּעַ מִסִּרְטֵי סֶסִיל דֶה-מִיל.

זוֹ מָסֹרֶת מְמֻּשֶּׁכֶת

הַנִּמְשֶׁכֶת עַד עַכְשָׁו

עַל הַיֶּלֶד מִבֵּית לֶחֶם

שֶׁהָאֶבֶן בְּיָדָיו.