לחן: משה וילנסקי

שר: צוות הבידור של חיל האוויר (1973)

וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

עִם אֱלִישָׁע בְּדֶרֶך רְחוֹקָה.

וַיַּרְא לְפֶתַע מֶרְכָּבָה שֶׁל אֵשׁ,

וְרֶכֶב-אֵשׁ חוֹנֶה עַל הַקַּרְקַע.

וַיִּסְתַּכֵּל דּוּמָם בַּמֶּרְכָּבָה

וּמַבָּטוֹ נָבוֹךְ וּמִשְׁתּוֹמֵם.

וֶיֹּאמֶר הַנָּבִיא לֶאֱלִישָׁע:

“נִרְאֶה אִם זֶה יָכוֹל לְהִתְרוֹמֵם.”

אֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

הַטַּיָּס הָעִבְרִי הָרִאשׁוֹן.

וַיָּסַר אֵלִיָּהוּ אַדַּרְתּוֹ

וַיְּמַהֵר אֶת הַסַּרְבָּל לִרְכֹּס,

וַיַּחְבּשׁ קַסְדָּה וְאָזְנִיּוֹת

וַיַּחְתֹּם עַל סֵפֶר הַמָּטוֹס.

וַיָּשֶׂם עַל גּוּפוֹ אֶת הַ“מֵּי וֶּסְט”,

וְגַם סַכִּין קוֹמַנְדּוֹ שִׁמּוּשִׁי,

וּבְכִסָיו רְאִי-אִתּוּת חִפֵּשׂ,

וְגַם – אַבְקָה כְּנֶגֶד הַכְּרִישׁים!

וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ לַמּוֹשָׁב

וַיַּחְגֹּר עַצְמוֹ אֶל הַכִּסֵּא.

וַיּוֹרֶד עַל רֹאשׁוֹ אֶת הַחֻפָּה,

כְּכָל טַיָּס וָתִיק וּמְנֻסֶּה.

וַיִּסְתַּכֵּל אִם פָּנוּי הַ“לַּין”

וַיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּכָל שָׁעוֹן,

וַיְּאוֹתֵת בַּבֹּהֶן לַטֶכְנַאי –

וְכָךְ הֵחֵל הַ“סּוֹלוֹ” הָרִאשׁוֹן.

אֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא…

וֶאֱלִישָׁע עוֹמֵד עַל הַקַּרְקַע

וְהוּא מַבִּיט בַּפֶּלֶא הַנּוֹרָא.

וְאֵלִיָּהוּ אָז מָשַׁךְ בַּ“סְּטִיק” –

וַיַּעַל הַשָּׁמַיְמָה בִּסְעָרָה.

וַיַּעַשׂ “שְׁמִינִיּוֹת” שָׁם, בָּאֲוִיר,

וּפַס לָבָן הִשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו.

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: "אָבִי, אָבִי,

רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו!"

וֶאֱלִישָׁע עוֹמֵד כֻּלּוֹ הָמוּם,

צוֹפֶה אֶל הָרָקִיעַ הַכָּחֹל,

אֵיךְ הַנָּבִיא חוֹלֵף שָׁם בְּ“בּוּם”

וְטָס מֵעֵבֶר לִמְהִירוּת הַקּוֹל.

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: אֵלֵךְ לְקוּרְס.

אֶהְיֶה טַיָּס, טַיָּס שֶׁל נִסּוּיִים."

וַיִּמְצְאוּ שֶׁהוּא עִוֵּר צְבָעִים.

וְכַאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ כִּי נִפְסַל,

תָּלַשׁ שַׂעֲרוֹתָיו וַיִּתְיַפֵּחַ.

“עֲלֵה, קֵרֵחַ!” אָז אָמְרוּ כֻּלָּם;

אַךְ לַעֲלוֹת אָסוּר לוֹ, כִּי הֻדַּח.

וְאֵלִיָּהוּ בְּמֶרְכֶּבֶת אֵשׁ

חוֹלֵף, וּפַס לָבָן מֵאַחֲרָיו.

וְהַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹדוֹ,

וְהָרָקִיעַ – מַעֲשֵׂה יָדָיו.

וְהוּא נוֹסֵק שָׁמַיִם וּמְרוֹמִים,

וְהוּא לַכֹּל מוֹכִיחַ, הַנָּבִיא,

שֶׁגַּם אַנְשֵׁי הָרוּחַ לִפְעָמים

דּוֹרְכִים בִּשְׁתֵּי רַגְלַיִם בָּאֲוִיר.