לא.ד. גורדון

יְדַעְתִּיו, הַלּוֹחֵם: מִכְּנַף גּוֹלָה קָרָה

הוּא עָלָה לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הַיְּקָרָה.

גַּעְגּוּעִים לְחֹפֶשׁ וְאַהֲבָה בּוֹעֵרָה

לְעַמּוֹ מְאִירִים בְּנַפְשׁוֹ הָעֵרָה.

יוֹם תָּמִים יַעֲבֹד בַּשְּׂדֵמָה הָרְחָבָה,

וְלִבּוֹ – יָם נִגְרָשׁ, וְעֵינוֹ – לֶהָבָה:

"טַל וּמָטָר, אֵל, הוֹרֵד יְאוֹרָה כַּיָּם,

רוּחַ חֲדָשָׁה שְׁפֹךְ בְּעַצְמוֹת הָעָם".

שׁוּר: נֶאֶחְזָה דִּמְעָה בִּזְקָנוֹ וְתוֹעָה

זָכוֹר זָכַר אֶת אֶחָיו, אֶת אֶחָיו הַנַּעֲנִים

וּבַת-צְחוֹק עַל פָּנָיו הַשְּׁזוּפִים: בְּלֹבֶן

הִקִּיזוּ חֲלוֹמוֹתָיו גְּאַיוֹנִים, שַׁאֲנַנִּים.

כִּכְלוֹת עֲמַל יוֹם וְנִדְעֲכוּ דִּמְדּוּמִים,

וְיָשַׁב בֵּין מְרֵעָיו, בְּחֶבֶר עֲלוּמִים,

וְהִקְשִׁיב שִׁירַת חֻפְשָׁם הַמּוֹרְדָה הַגְּדוֹלָה,

וּבְעֵינוֹ הָאֱמוּנָה מִתְלַקְּחָה וְעוֹלָה.