לחן: משה וילנסקי
הושר במחזמר “אף מילה למורגנשטיין” לא' קישון, “בצל ירוק” (1959)
הָאָדָם הַקַּדְמוֹן, הַפְּרֵה-הִיסְטוֹרִי,
יָשַׁב לוֹ בַּמְּעָרָה,
צִיֵּר מָמוּטוֹת וְדִינוֹזָאוּרִים,
רָצָה לְהַדְלִיק לוֹ מְדוּרָה;
אֲבָל בִּמְקוֹם גַּפְרוּר פָּשוּט וְנֹחַ,
נָטַל הָאִישׁ כְּלֵי חֶרֶס עֲגֻלִּים,
וְזֶה בָּזֶה שִׁפְשֵׁף אוֹתָם בְּכוֹחַ
ו… טְרָאח! שָׁבַר אֶת הַכֵּלִים!
שָׁבְרוּ את הַכֵּלִים,
וְלֹא מְשַׂחֲקִים.
שָׁבְרוּ את הַכֵּלִים,
וְלֹא מְשַׂחֲקִים,
וְהָאָדָם אָז נֶאֱנַח
בְּקוֹל מָלֵא מַכְאוֹב:
"אָח, פַּעַם יִהְיֶה טוֹב!
פַּעַם יִהְיֶה טוֹב!"
הַפַּסָּל הַקַּדְמוֹן,
וּשְׁמו טִימֵנוּס
שֶׁגָּר לוֹ בְּיָוָן
הֵכִין יָדַיִם לְפֶסֶל וֵנוּס –
הִיא ונוּס מִמִּילוֹ, כַּמוּבָן.
אַךְ וֵנוּס אָז אָמְרָה לוֹ:"בְּלִי יָדַיִם!
תּוֹרִיד תַּ’יָּד. אִתִּי לֹא מַתְחִילִים!"
אָז הוּא נָטַל פָּטִישׁ אַחַת וּשְׁתַּיִם,
וּטְרַח: שָׁבַר אֶת הַכֵּלִים!
שָׁבְרוּ את הַכֵּלִים,
וְלֹא מְשַׂחֲקִים!
שָׁבְרוּ את הַכֵּלִים,
וְלֹא מְשַׂחֲקִים!
וְהַפַּסָל אָז נֶאֱנַח
בְּקוֹל מָלֵא מַכְאוֹב:
"אָח, פַּעַם יִהְיֶה טוֹב!
פַּעַם יִהְיֶה טוֹב!"
בַּמְעָרָה בְּקוּמְרָאן, מוּל יָם הַמֶּלַח,
יָשַׁב סוֹפֵר הַדּוֹר.
כָּתַב בְּחֶרֶט עַל קְלָף וָחֶרֶס:
“מִלְחֶמֶת בְּנֵי חשֶׁךְ בִּבְנֵי אוֹר”.
אִשְׁתּוֹ אָמְרָה: "הַמַאֲמָץ לַשָּׁוְא הוּא!
אִישׁ לֹא יִקְרָא! חֲבָל עַל הַמִּלִים!"
פָּרַץ שָׁם רִיב… כַּדֵי הַחֶרֶס עָפוּ…
וּ… טְרַח: שָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים.
שָׁבְרוּ את הַכֵּלִים,
וְלֹא מְשַׂחֲקִים!
שָׁבְרוּ את הַכֵּלִים,
וְלֹא מְשַׂחֲקִים!
וְהַסּוֹפֶר אָז נֶאֱנַח
בְּקוֹל מָלֵא מַכְאוֹב:
"אָח, פַּעַם יִהְיֶה טוֹב!
כֵּן, פַּעַם יִהְיֶה טוֹב!"
מִפִּסְגַת הַר סִינַי משֶׁה רַבֵּנו
הִבְחִין בְּקוֹל עֲנוֹת.
הִבִּיט בָּעֵגֶל, הֵרִים יָדַיִם –
וּטְרַח! שָׁבַר את הַלּוּחוֹת.
לוּחוֹת רַבִּים כְּבָר נִשְׁבְּרוּ בֵּינְתַיִם;
לָכֵן הַיוֹם חוֹפְרִים עִם אֵת וּדְלִי
לְהַעֲלוֹת קְצָת חֶרֶס בַּיָּדַיִם,
והוֹפּ: אוֹסְפִים כָּל שֶׁבֶר כְּלִי.
אוֹסְפִים אֶת הַכֵּלִים,
וְכֵן מְשַׂחֲקִים.
אוֹסְפִים אֶת הַכֵּלִים,
וְכֵן מְשַׁחֲקִים.
וְכָל חוֹקֵר כָּאן נֶאֱנַח
בְּקוֹל מָלֵא מַכְאוֹב:
"אָח, פַעַם הָיָה טוֹב.
כֵן, פַּעַם הָיָה טוֹב!"
הפזמון “שברו את הכלים” נכתב למחזמר “אף מילה למורגנשטיין” ב“בצל ירוק” (בצד “ונצואלה” ופזמונים אחרים) בתקופה שבה הציתה הארכיאולוגיה את הדמיון, ויגאל ידין וחבריו חפרו במצדה ובחצור. כשיגאל ידין פירסם את “מגילות בר כוכבא” כתבתי ל“רביעיית המועדון” פזמון משחקי ארוך, המנסה לגלות “את כל האמת” על המגילות האלה. ידין עצמו אהב מה שקרא ושלח אלי פזמון קצר פרי עטו. לימים כתבתי באישורו את המצגת, המוקרנת למרגלות מצדה עד היום. “לחתום בנשיקה” היה שיר הפתיחה לתכנית בשם זה שהציגו שניים – אילי גורליצקי וטמירה ירדני – בשנות השבעים. הסוף עודכן לאחרונה.