הלחן: מ' חדז’ידקיס

שרה: שלשיית “הגשש החיוור” (1974)

נְסַפֵּר עַל מַרְקוֹ פּוֹלוֹ,

הַנּוֹסֵעַ הַמְּפֻרְסָם –

זֶה הַגֶּבֶר מַרְקוֹ פּוֹלוֹ

שֶׁגִּלָּה אֶת הָעוֹלָם.

כָּל שָׁנָה הָיָה אוֹרֵז אֶת

כְּלֵי-זֵינוֹ וְאֶת בְּגָדָיו,

אֶת אִשְׁתּוֹ סוֹגֵר בַּבַּיִת

וְיוֹצֵא שׁוּב לִנְדוּדָיו.

כָּל שָׁנָה הָיָה נוֹסֵעַ

וְחוֹזֵר עִם סִפּוּרִים:

אֵיךְ הִגִיעַ עַד לְהֹדּוֹ.

אֵיךְ טִפֵּס עַל הֶהָרִים.

אֵיךְ רָאָה פִּילִים בַּדֶּרֶךְ.

אֵיךְ גָּבַר עַל הַחַמְסִין.

אֵיךְ דִּבֵּר עִם הַמּוֹנְגוֹלִים –

וְהִגִּיעַ עַד לְסִין.

כָּל שָׁנָה הָיָה נוֹסֵעַ

וְחוֹזֵר כֻּלּוֹ תָּשׁוּשׁ,

מְסַפֵּר עַל הַפָּגוֹדוֹת

וְעַל הֹדּוֹ וְעַל כּוּשׁ.

הוּא זָכַר כָּל פְּרָט בַּדֶּרֶךְ

וְתֵאֵר גַּם אֶת הַנּוֹף.

מִי יָכוֹל הָיָה לָדַעַת

שֶׁכָּל זֶה הָיָה רַק “בְּלוֹף”?

כִּי, בְּעֶצֶם, כָּךְ, בֵּינֵינוּ,

מַרְקוֹ פּוֹלוֹ הַנֶּחְמָד

לֹא יָצָא מִן הַשְּׁכוּנָה

אֲפִלּוּ לֹא לְיוֹם אֶחָד.

לְאִשְׁתּוֹ הָיָה מוֹדִיעַ:

“שוּב אֲנִי מַפְלִיג לְסִין” –

וְקוֹפֵץ לִגְבֶרֶת שְׁוַרְצְמָן

בַּסִמְטָה שֶׁמִּיָּמִין.

מָה שְׁנֵיהֶם עָשׂוּ בְּיַחַד?

לֹא קָשֶׁה לְהַאֲמִין…

כָּךְ הוּא חַי עִם גְּבֶרֶת שְׁוַרְצְמָן

כְּשָׁנָה, אוֹ קְצָת יוֹתֵר,

וּכְשֶׁהוּא חָזַר הַבַּיְתָה

עַל מוֹנְגוֹלִים הוּא סִפֵּר.

עִם אִשְׁתּוֹ יָשַׁב כְּחֹדֶש

וְ“חִרְטֵט” לָהּ עַל טִיבֶּט –

וְחָזַר לִגְבֶרֶת שְׁוַרְצְמָן, לְהַתְחִיל מֵאָלֶף-בֵּית.

אַךְ בְּיוֹם אֶחָד חָזַר הוּא

בְּמַפְתִּיעַ אֶל בֵּיתוֹ –

מָה מוּזָר, אַךְ מַרְקוֹ פּולוֹ

לֹא מָצָא שָׁם אֶת אִשְׁתּוֹ!

הִיא חָזְרָה אַחֲרֵי שָׁבוּעַ

עֲיֵפָה, אַךְ מְרֻצָּה,

וּכְשֶׁהוּא הִבִּיט בָּהּ כָּכָה –

הִיא הִסְבִּירָה בְּקְרִיצָה:

"כֵּן, הָיִיתִי קְצָת בְּהֹדּוֹ,

וְרָאִיתִי אֶת בַּגְדָד,

וּפָגַשְׁתִּי קְצָת מוֹנְגוֹלִים;

אֲבָל סִינִים – רַק אֶחָד!

מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה, מַרְקוֹ,

נְטַיֵּל לְסֵרוּגִין.

מֵהַיוֹם גַם מַרְקָה-פּוֹלָה

תְּגַלֶּה אֶת אֶרֶץ סִין!"