לפי הלחן הספרדי של השיר המוכר אצלנו כ“מחנה זה עניין רב תועלת” הושר במופע “היסטוריה בגרוש” ב“מועדון התיאטרון”, חיפה (1962)

הָיָה מַלָּח בִּסְפָרַד, שְׁמוֹ קוֹלוֹמְבּוּס –

סַפָּן וָתִיק וְחוֹלֶה-יָם תְּמִידִי,

וּמוֹצָאוֹ הַמְּדֻיָּק דֵּי סָתוּם הוּא

(זֶה מוֹכִיחַ שֶׁהָיָה קְצָת יְהוּדִי!)

הָאִינְקְוִיזִיצְיָה, וּבְיִחוּד טוֹרְקְוֵמָדָה,

מְאוֹד הֵצִּיקָה לַיְּהוּדִים בִּסְפָרַד.

לָכֵן קוֹלוֹמְבּוּס (שֶׁקָּרְאוּ לוֹ דוֹן קַלְמָן)

אָז גִלָּה אֵיךְ לְהַצִּיל אוֹתָם מִיָּד:

הוּא יְסַפֵּר לְפֶרְדִינַנְד וְאִיזַבֶּלָה

שֶׁהוּא מַפְלִיג לְסִין, עַד לְשַׁנְחַאי;

וְכָךְ יַסִּיעַ בַּסְפִינוֹת שֶׁל הָ“אַרְמָדָה”

אֶת הַיְּהוּדִים לְפַּלֶשְׂתִּינָה-אַ"י.

סוֹף-סוֹף זָכָה, וְהַמַּלְכָּה אִיזָבֵּלָה

אוֹתוֹ הִזְמִינָה לְחַדְרָהּ לְ“לַיְלָה טוֹב”.

בַּבֹּקֶר הִיא אָמְרָה: "תּוֹדָה עַל כָּל הַלַיְלָה,

בּוֹ גִּלִּיתָ לִי אָמֵרִיקוֹת לָרֹב.

טוֹרְקְוְמָדָה,

הָאַרְמָדָה

לְקוֹלוֹמְבּוּס תֵּן!"

וּבִשְׁלוֹשָׁה בְּאוֹגוּסְט תִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם

הַשַׁיָּרָה לְדַרְכָּהּ אָז יָצְאָה:

שָׁלוֹשׁ סְפִינוֹת מַעֲפִילִים בִּלְתִּי לֵגָלִים,

וּבְרֹאשָׁן – “סַנְטָה אֶקְסוֹדוּס” הַיְּדוּעָה.

אָמַר קוֹלוֹמְבּוּס: "בֶּאֱמֶת, לֹא קִוִּיתִי!

אָשׁוּט לְהֹדוּ, אַךְ אֶפְנֶה בַּדֶּרֶךְ קְצָת.

כָּךְ אֲסַדֵּר תַּ’סְּפָרְדִים וְאֶת הַבְּרִיטִים

וְנַגִּיעַ יָשָׁר לְאֵילַת."

הַנְּסִיעָה הָיְתָה קָשָׁה. קָשֶׁה הָיָה בָּהּ.

אַךְ פִּתְאוֹם רָאוּ דְּבַר-מָה,

וְשָׁרוּ אָז, כְּמוֹ מַקְהֵלַת הַפּוֹעֲלִים שֶׁבִּכְפַר סָבָא:

“טֵרָה, טֵרָה! אֲ-דָ-מָה!”

סוֹף-סוֹף הִגִּיעוּ וּבֵרְכוּ “שֶׁהֶחֱיָנוּ”,

וְכָל אֶחָד נָשַׁק בְּחֹם לַחוֹל.

“סְלִיחָה”, אָמַר לָהֶם פִּתְאוֹם אֵיזֶה אִינְדְּיָאנִי,

“תֵּל אָבִיב קְצָת רָחוֹק. שָׁם, מִשְּׂמֹאל!”

– מָה נִרְאֶה כָּאן? – A.S.U כָּאן!

– מַה פִּתְאוֹם!

– הִנֵּה, בְּרוּקְלִין – כָּאן!

וְכָךְ פָּשׁוּט, בְּטָעוּת, בִּגְלַל “פְיָאסְקוֹ”,

זָכָה קוֹלוֹמְבּוּס לְשֵׁם בָּעוֹלָם.

הוּא כְּבָר חָשַׁב שֶׁזּוֹ הֹדּוֹ; אַךְ וַאסְקוֹ

אָז גִלָּה לוֹ שֶׁגַּם הֹדּוֹ הִיא לֹא שָׁם.

וְכָךְ בִּגְלַל טָעוּת קְטַנָּה שֶׁל קוֹלוֹמְבּוּס

הַיוֹם יֵשׁ לָנוּ אֶת שִׁיקָגוֹ וּנְיוּ יוֹרְק.

וּבִזְכוּתוֹ יֵשׁ רוֹקֶינְ’רוֹל וְקוֹקָה קוֹלָה,

בִּזְכוּתוֹ – הַמַּגְבִּית וְהַ“שְּׁנוֹר”.

וּבִזְכוּתוֹ יֵשׁ קָאוּבּוֹיִים וּ“סְטְרִיפְּ-טִיזָה”

וּ“בָּאבְּל-גָאם”, “בְּלוּ-גִ’ינְס” וְ“סוּפֶּרְסַל”.

וּבִזְכוּתוֹ יֵשׁ הוֹלִיווּד וְטֵלֵוִיזְיָה.

הוּא אֶת אָמֵרִיקָה גִּלָּה.

חֲבָל?

שני פזמונים פרודיסטיים על שני נוסעים ידועים, המנסים לספר את “כל האמת” על מסעותיהם. השיר על קולומבוס נכתב בעקבות פרסומים עקשניים על יהדותו, שנעזרו גם באותיות העבריות שהופיעו בראש עמודי יומני ההפלגות שלו.