בעקבות השיר על שייקספיר במחזמר “נשקיני, קייט” של ספיבק וקול פורטר

הושר בתכנית “היסטוריה בגרוש” ב“מועדון התיאטרון”, חיפה (1962)

“דְּרָמָה מוֹדֶרְנִית,” אוֹמְרִים כֻּלָּם,

"זוֹהִי דְּרָמָה מֻפְרַעַת סְתָם:

כָּל גִּבּוֹר, אִם תִּרְצוּ אוֹ לֹא,

הוֹמוֹ, לֶסְבִּית אוֹ גִ’יגוֹלוֹ.

כֵּן, בַּדְרָמָה שֶׁל הַיּוֹם

יֵשׁ, בְּכָל אֲשֶׁר נַבִּיטָה,

נִימְפוֹמָנִית עִם סָדִיסְט,

אוֹ פֲדוֹפִיל עִם לוֹלִיטָה."

קְרָא דְרָמָה קְלָסִית.

שָׁם נוֹרְמָלִים כֻּלָם.

קְרָא אֶת אֶוְרִיפִּידֶס –

אָז הָיָה כֹּה נָעִים בָּעוֹלָם!

אָז גַּם אִמָּא טוֹבָה כְּמוֹ מֵדִיאָה

שָׁחֲטָה קְצָת אֶת שְׁנֵי יְלָדֵיהָ:

אֶת הַבֵּן הַקָּטַנְצִ’יק, הַ“פִּיצְל”,

הִיא הִגִּישָׁה לַבַּעַל כִ“שְׁנִיצְל”.

קְרָא אֵיךְ אֵדִיפּוּס (גֶּבֶר דֵי-סֶקְסִי)

אָז אֶת אִמָּא אָהַב,

בְּלִי קוֹמְפְּלֶקְסִים.

קְרָא אֶת סוֹפוֹקְלֶס

תֵּרָגַע מִיָּד!

“טֶנְסִי וִילְיָאמְס,” אוֹמְרִים כֻּלָּם,

"הוּא ‘מַנְיָאק’ סֶקְסוּאָלִי סְתָם,

הַמּוֹשִׁיב כָּכָה, כָּל הָעֵת,

חֲתוּלוֹת עַל גַּג פַּח לוֹהֵט."

מִי הַיּוֹם מְפַחֵד מִוִּירְגִ’ינְיָה?

רַק הַצֶּנְזוֹר חוֹבֵשׁ הַצִּילִינְדֶּר!

דְּרָמָה קְלָסִית תִּקְרָא, וְתַבְחִין אָז

מָה נוֹרְמָלִים הֵם אָלְבִּי וּפִּינְטֶר.

קְרָא קְצָת אֶת שֶׁקְסְפִּיר.

קְרָא - וְתִתְעַנֵּג!

קְרָא אֵיךְ אוֹתֵלו

אֶת אִשְׁתּוֹ בְּמִטְפַּחַת חוֹנֵק.

אֵיךְ מַקְבֶּת יוֹצֵא לוֹ לָשׂוּחַ

עִם שָׁלוֹש מְכַשֵּׁפוֹת, וְעִם רוּח.

הֵן מָרָק מְבַשְּׁלוֹת לוֹ בְּלַהַט

מְזַנְּבוֹת זִקִּיּוֹת וְתוֹלַעַת.

וְגַם הַמְלֶט, בָּחוּר עִם יְכֹלֶת –

רַק פָּשׁוּט, מְאֹהָב בַּגֻּלְגֹּלֶת.

קְרָא קְצָת אֶת שֶׁקְסְפִּיר,

שָׁם אֵין מֻפְרָעִים.

שֶׁקְסְפִיר הוּא מַחֲזַאי מְעֻלֶּה, אַךְ

הוּא אוֹהֵב “הֶפִּי אֶנְד” – סוֹף שָׂמֵחַ. כִּי אֶצְלוֹ “הֵפִי אֶנְד” זה d’ouvre chef

כְּמוֹ… רוֹמֵאוֹ וְיוּלְיָה בַּקֶבֶר.

אֵיךְ נִגְמַר הָרוֹמָן בַּמִּרְפֶּסֶת?

רַק עִם תֵּשַׁע גְוִיּוֹת, וְגוֹסֶסֶת.

קְרָא קְצָת אֶת שֶׁקְסְפּיר.

הוּא סוֹפֵר לֹא רַע.

הוּא מַצְחִיק נוֹרָא.