לחן: יוחנן זראי (ושוברט)

שרה: “רביעיית המועדון” בתכניתה “בגל קצר” (1959)

בְּדִירָתוֹ אֲשֶׁר בְּ“רַסְקוֹ” –

שְׁנֵי חֲדָרִים וְהוֹל קָטָן –

יָשַׁב עִם עֶרֶב קוֹמְפּוֹזִיטוֹר,

מַלְחִין צָעִיר וּמחוֹנָן.

אֶל הַפְּסַנְתֵּר נִגַּשׁ לְפֶתַע,

לָקַח נְיָר תָּוִים צָחוֹר

בְּרֹאשׁוֹ רָשַׁם בִּ“גְלוֹבּוּס”:¹

"זֹאת הַסִּימְפוֹנְיָה בְּסִי מִינוֹר.

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה

הָרְאוּיָה לְאִישׁ כָּמוֹנִי.

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה!

הַיּוֹם אֶכְתֹּב חִבּוּר סִימְפוֹנִי.

סוֹף-סוֹף אֶכְתֹּב סִימְפְ…"

פִּתְאוֹם נִשְׁמַע צִלְצוּל בַּדֶּלֶת –

גוֹבֶה בָּא מֵחֶבְרַת חַשְׁמַל.

הוּא רַק הָלַךְ – שְׁכֵנָה הִגִּיעָה,

בִּקְשָׁה לְרֶגַע חֲצִי בָּצָל.

הִיא רַק הָלְכָה, וּבָא מֵם-צָדִי:

“יֵשׁ הִתְיַצְּבוּת עוֹד חֹדֶשׁ. זְכֹר!”

רַק אָז חָזַר הַקּוֹמְפּוֹזִיטוֹר

אֶל הַ“סִּימְפוֹנְיָה בְּסִי מִינוֹר”.

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה.

אָח, לוּ הָיָה לִי אֵיזֶה קוֹנְיָאק!

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה.

מָתַי אֶגְמֹר אֶת הַסִּימְפוֹנְיָה?

סוֹף-סוֹף אֶכְתֹּב סִימְפְ…

הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל לְפֶתַע:

“קָפֶה אַרְיֵה?.. סְלִיחָה, טָעוּת.”

נְצִיג הַדַּיָּרִים בַּבַּיִת:

“תֵּן שֶׁבַע לִירוֹת, בִּשְׁבִיל מָזוּט.”

שְׁכֵנָה מִמּוּל פּוֹתַחַת רַדְיוֹ.

שָׁכֵן מֵעַל לוֹמֵד כִּנּוֹר.

הַיֶּלֶד מִשְׁתַּעֵל בְּלִי הֶרֶף

“תִּקְרָא לַדּוֹקְטוֹר, שֶׁיַּעֲזֹר!”

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה…

"לַיֶּלֶד יֵשׁ שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה!

אוּלַי זוֹ אַנְגִּינָה?"

מָתַי אֶגְמֹר אֶת הַסִּימְפוֹנֶה?

אֵין זְמַן לִכְתֹּב תָּ’סִימְפְ…"

לְשׁוּבֶּרְט לֹא הָיָה שׁוּם יֶלֶד.

הוּא לֹא הָיָה נָשׂוּי בִּכְלָל.

לְשׁוּבֶּרְט לֹא הָיוּ לֹא רַדְיוֹ,

לֹא טֵלֵפוֹן. גַּם לֹא חַשְׁמַל.

לְשׁוּבֶּרְט לֹא בָּא שׁוּם מֵם־צָדִי,

וְהוּא בְּ“רַסְקוֹ” כְּלָל לֹא גָּר.

אָז לָמָּה, לָמָּה, לָמָּה שׁוּבֶּרְט

אֶת הַסִּימְפוֹנְיָה הוּא לֹא גָּמַר?

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה

שֶׁשּׁוּבֶּרְט לֹא גָּמַר אַף פַּעַם.

וְאִם הוּא לֹא גָּמַר –

אָז כַּנִּרְאֶה הָיָה לוֹ טַעַם.

לָמָה הוּא לֹא גָּ –

יָשַׁב לוֹ שׁוּבֶּרְט בֵּין עַרְבַּיִם

בְּחֶדֶר צַר וְקַר מְאוֹד.

פִּהֵק לוֹ וּמָתַח יָדַיִם.

פָּשׁוּט, נִמְאַס לוֹ כְּבָר לַעֲבֹד.

לְפֶתַע, בַּחַלּוֹן מִנֶּגֶד,

רָאָה: תֵּרֵזָה הַיָּפָה

אֲשֶׁר הֵסִירָה כָּךְ, בְּשֶׁקֶט,

אֶת הַשִּׂמְלֹנֶת מֵעַל גּוּפָהּ.

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה

אֵיךְ רוֹעֲדוֹת לִי הַיָּדַיִם!

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה

יֵשׁ לְתֵרֵזָה, זוּג שָׁ… שָׁה!

אָח, אֵיזֶה זוּג שָׁ–!

לְפֶתַע, לֹא נֵדַע מַדּוּעַ,

הִיא נֶעֶלְמָה מִן הַחַלּוֹן,

וְשׁוּבֶּרְט אָז נִשְׁאַר מָתוּח,

כֻּלוֹ מֻכֶּה בְּתִמָּהוֹן.

פִּתְאוֹם שָׁמַע דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת:

תֵּרֵזָה הִיא, הַנַּעֲרָה.

נוּ, רַבּוֹתַי, אָז מָה הַפֶּלֶא

שֶׁהַסִּימְפוֹנְיָה בִּלְתִּי גְּמוּרָה?

זוֹהִי הַמַּנְגִּינָה

שֶׁלְסַיְּמָה פֹּה לֹא נָעֵזָּה.

אִם יֵשׁ לָכֶם תְּלוּנָה –

תּוּכְלוּ לִפְנוֹת רַק לְתֵרֵזָה.

לָמָּה הִיא לֹא גְּמוּרָה?