על פי שירם של ל' גלסר, ב' מרץ' וצ' לאזאר

הושר במופע “היסטוריה בגרוש”, “מועדון התיאטרון”, חיפה (1962)

זֶה הַכֹּל הִתְחִיל בְּוִינָה

כְּשֶׁרוֹפֵא לְמֵדִיצִינָה

יוֹם אֶחָד נִשְׁאַר בְּלִי מִיל עַל הַנְּשָׁמָה.

הוּא חִפֵּש פָּשׁוּט פָּטֶנְטִים

אֵיךְ לִמְשֹׁךְ אֵלָיו פַּצְיֶנְטִים

וּפִתְאוֹם גִּלָּה שִׁיטָה מְחֻכָּמָה:

מוֹדָעָה גְדוֹלָה הִכְרִיזָה

עַל הַפְּסִיכוֹאָנָלִיזָה,

וּמִיָּד גָּרַף זָהָב מִכָּל אוֹבְּיֶקְט.

כִּי קָבַע שֶׁכָּל נוֹרְמָלִי

הוּא בְּעֶצֶם טְרָא-לָה-לָאלי,

וְשֶׁכָּל אָדָם שָׁלֵם הוּא קְצָת “דֵפֶקְט”.

הוֹ, דּוֹקְטוֹר פְרוֹיְד,

כֵּן, דּוֹקְטוֹר פְרוֹיְד,

אֵת כֻּלָּנוּ הוּא שִׁכְנֵעַ, הַמַּמְזֵר,

שֶׁכָּל אֵגוֹ סֶכְּסוּאָלִי

הוּא קְצָת פָאלִי אוֹ אָנָלִי.

כֵּן אוֹ לֹא – אֲבָל לַבִּיזְנֶס זֶה עוֹזֵר.

אִם אַתָּה אוֹהֵב אֶת אִמָּא –

רַק שַׁלֵּם לִי דְּמֵי-קָדִימָה

וְאוֹצִיא לְךָ אֶת “אֵדִיפּוּס קוֹמְפְּלֶקְס”.

אִם אַתָּה, מַזָל טוֹב – אַבָּא

לְתִינֹקֶת – אַל תִּגַּע בָּה!

זְכֹר כִּי גַּם בְּגִיל שָׁבוּע יֵשׁ כְּבָר סֶקְס.

אִם חָסֵר לָךְ סָטִיסְפַקְצְיָה –

זֶה עִנְיָן שֶׁל סוּבְּלִימַצְיָה.

נְעוֹרֵר אֶת הַלִּיבִּידוֹ הַנִּרְדָּם.

וְאִם אַתְּ אוֹהֶבֶת מִין – אָז

חִישׁ עַל הַסַּפָּה עֲלִי-נָא.

אִם תִּהְיִי טוֹבָה – אָז הַטִּפּוּל חִנָּם.

הוֹ, דּוֹקְטוֹר פְרוֹיְד!

הוֹ, דּוֹקְטוֹר פְרוֹיְד!

כָּל אֶחָד קְצָת סְכִיזוֹפְרֶן אוֹ פָּרָנוֹאִיד.

הִתְפַּשְׁטוּ, אֶקְסְהִבִּיציוֹנִים!

נַעֲשֶׂה מִכֶּם מִילְיוֹנִים,

הָעִקָּר שֶׁלַּצֵּ’קִים יֵשׁ כִּסּוּי.

בַּתָּנָ"ךְ וּבְהוֹמֵרוֹס

הוּא חִפֵּש רַק אֶת הָאֵרוֹס

וּבְכָל חֲלוֹם גִּלָּה אֶת הַ“סִּימְבּוֹל”.

כְּשֶׁסִּפְּרָה בִּתּוֹ, הִיא אָנָה,

שֶׁחָלְמָה שׁוּב עַל בָּנָנָה –

הוּא הִכָּה אוֹתָהּ. כִּי הוּא הֵבִין הַכֹּל.

לֹא זְמַן רַב לְבַד הָיָה הוּא,

כִּי גַם יוּנְג וְאַדְלֶר בָּאוּ

וְהִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכוֹ, גַּם בְּלִי סַפָּה.

וּבַדּוֹר שֶׁל הַ“בְּלוּ-גִ’ינְסִים”

אָז הוֹפִיעַ דּוֹקְטוֹר קִינְסִי –

וְחָתַךְ את הַקּוּפּוֹנִים בַּקֻּפָּה.

הוֹ דּוֹקְטוֹר פְרוֹיְד,

כֵּן, דּוֹקְטוֹר פְרוֹיְד!

לֹא נוֹלַד מַמְצִיא כָּמוֹךָ בָּעוֹלָם!

אַרְכִימֵדֶס – שְׁמַרְכִימֵדֶס!

בִּזְכוּתְךָ יֵשׁ לִי מֶרְצֵדֶס –

זֶה הָ“אֶגוֹ הַמּוֹטוֹרִי” הַמֻּשְׁלָם!

בִּזְכוּתְךָ, אַבָּא-שֶׁל-אָנָה,

יֵשׁ לִי וִילָה בְּטוֹסְקָנָה!

תְּבֹרַךְ,

דּוֹקְטוֹר זִיגי, זִיגִי פְרוֹיְד!

השיר על ד"ר פרויד מבוסס באופן חופשי על שירה של “שלישיית צ’אד מיטשל” האמריקנית – סאטירה על הנהייה לפסיכואנליזה הפרוידיסטית באותה תקופה, ובסופה עדכון עכשווי קטן. בעמוד ממול מופיע מונולוג מחורז שכתבתי לשלישיית “יוסי-חזקי-יונה” בתחילת אותו עשור, בעקבות סיפור סקנדינבי שנתפרסם מעל עמודי השבועון “העולם הזה” במסגרת “התחרות הבינלאומית לסיפור הקצר”. מי חלם אז על עידן האינטרנט וה- SMS?