לחן: יאיר רוזנבלום
נכתב ליוסי בנאי ורבקה מיכאלי (1973)
הוּא: אֲנִי כֻּלִּי זוֹרֵחַ.
אֵיזֶה יוֹם שָׂמֵחַ!
יֵשׁ לִי פְּגִישָׁה!
הִיא: אֲנִי כֻּלִּי פּוֹרַחַת.
סוֹף-כָּל-סוֹף – בְּיַחַד!
הוּא: אֵיזוֹ אִשָּׁה!
הוּא: קָבַעְנוּ שְׁנֵינוּ טֵלֵפוֹנִית כָּאן בְּשֵׁשׁ…
הִיא לֹא הוֹפִיעָה. אֵיזֶה מִין מַזַּל עָקוּם.
הִיא: חִכִּיתִי שָׁם בְּשֵׁשׁ.
הוּא: מָתַי?!
הִיא: בְּשֵׁשׁ בָּעֶרֶב.
הוּא: בַּבֹּקֶר הִתְכַּוַּנְתִּי! 'נִי מַשְׁכִּים לָקוּם!
כָּכָה זֶה נִמְשַׁךְ כִּמְעַט שָׁנָה אֶצְלֵנוּ,
וְכָל פַּעַם מַשֶּׁהוּ לְפֶתַע מִתְרַחֵשׁ.
כַּמָּה טוֹב יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת לִשְׁנֵינוּ
אִלּוּ רַק הִצְלַחְנוּ,
אִלּוּ רַק הִצְלַחְנוּ
פַּעַם אַחַת לְהִפָּגֵשׁ!
הוּא: וְשׁוּב אֲנִי זוֹרֵחַ:
אֵיזֶה יוֹם שָׂמֵחַ!
יֵשׁ לִי פְּגִישָׁה!
הִיא: קָבַעְנוּ בִּשְׁתַּיִים…
הוּא: כֵּן בַּצָּהֳרַיִם!
אֵיזוֹ אִשָּׁה!
הוּא: חִכִּיתִי לָהּ לְיַד חֲנוּת הַנַּעֲלַיִם
זְלוֹצִ’ינְסְקִי אֶת פְּשׁוֹשִׁינְסְקִי בְּעֵרָבוֹן מֻגְבָּל.
הִיא לֹא הוֹפִיעָה שׁוּב.
הִיא: חִכִּיתִי שְׁעָתַיִים
זִיצִ’ינְסְקִי-זְלוֹטוֹצִ’ינְסְקִי, מוּצְרֵי חַשְׁמַל.
כָּכָה זֶה נִמְשַׁךְ כִּמְעַט שָׁנָה אֶצְלֵנוּ…
הוּא: אֲנִי כְּבָר קְצָת קֵרֵחַ,
אֲבָל שׁוּב זוֹרֵחַ.
יֵשׁ לִי פְּגִישָׁה!
הִיא: הֲמוֹן שָׁנִים חָלְפוּ כְּבָר,
אַךְ עוֹד לֹא נִפְגַּשְׁנוּ.
הוּא: אֵיזוֹ בּוּשָׁה!
הוּא: הַיּוֹם בַּטֵּלֵפוֹן עַל הַפְּרָטִים חָזְרָה הִיא
הִיא: “לְיַד הַמִּזְרָקָה, וּבְשָׁעָה אַחַת!”
הוּא: הִנֵּה הִיא!
הִיא: אוֹ. תַכִּיר אֶת בַּעֲלִי, שְׁמוֹ חַיִּים.
וְאֵלֶּה רוֹנִי, טַלִּי, גַּל, מִיכַל, עֲנָת.
סוֹף-כָּל-סוֹף כְּשֶׁשְּׁנֵינוּ לַפְּגִישָׁה הוֹפַעְנוּ
יֵשׁ פִּתְאוֹם גַּם בַּעַל
וּבָנוֹת –
הִיא: חָמֵשׁ!
הוּא: הַבָּנוֹת יָכְלוּ לִהְיוֹת מִזְּמַן שֶׁלָּנוּ
אִלּוּ רַק הִצְלַחְנוּ,
אִלּוּ רַק הִצְלַחְנוּ
פַּעַם אַחַת לְהִפָּגֵשׁ!