לחן: סשה ארגוב

שרו: גדי יגיל וחנה לסלאו בתכניתם “החיים זה לא ירח דבש” (1978)

הִיא: יָצָאנוּ שְׁנָתַיִם.

הוּא: הָיִינוּ שְׂמֵחִים.

הִיא: יָצָאנוּ שְׁנָתַיִם.

הוּא: כְּמוֹ שְׁנַיִם פְּרָחִים.

הִיא: יָצָאנוּ שְׁנָתַיִם.

הוּא: בִּלִּינוּ נִפְלָא.

הִיא: פִּתְאוֹם נֶעֱלַמְתָּ

בְּלִי לוֹמַר מִלָּה.

לָמָּה? לָמָּה? לָמָּה?

הִיא: יָצָאנוּ שְׁנָתַיִם.

הוּא: כָּל עֶרֶב כִּמְעַט.

הִיא: יָצָאנוּ שְׁנָתַיִם.

הוּא: גַּם בְּשַׁבָּת.

הִיא: הִזְמַנְתִּי אוֹתְךָ

לְהַכִּיר אֶת הוֹרַי.

הוּא: בָּאתִי.

הִיא: מֵאָז נֶעֱלַמְתָּ – וְדַי.

לָמָּה? לָמָּה? לָמָּה?

הִיא: אָהַבְתָּ אוֹתִי?

הוּא: כֵּן, אָהַבְתִּי אוֹתָךְ,

עַד שֶׁרָאִיתִי

אֶת אִמָּא שֶׁלָּךְ.

הוּא: הַיּוֹם אַתְּ יָפָה

הִיא: וְרָזָה וּקְלִילָה.

הוּא: הַיּוֹם אַתְּ פּוֹרַחַת

הִיא: כְּמוֹ אַיָּלָה.

הוּא: אֲבָל אֵיךְ אוּכַל…

הִיא: מָה?

הוּא: לָקַחַת אוֹתָךְ,

אִם פַּעַם תִּהְיִי עוֹד

כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלָּךְ!

הוּא: גַּם אִמָּא שֶׁלָּךְ

הִיא: שֶׁלִי?

הוּא: כֵּן, שֶׁלָּךְ,

הָיְתָה בֶּטַח פַּעַם

יָפָה כְּמוֹ מַלְאָךְ.

הִיא: כֵּן, הִיא הָיְתָה פַּעַם

יָפָה כְּמוֹ חֲלוֹם.

הוּא: אָז מָה? הִסְתַּכְּלִי

אֵיךְ נִרְאֵית הִיא הַיּוֹם.

(מָמָא, אֵיזוֹ מָמָא!)

הִיא: אָהַבְתָּ אוֹתִי?

הוּא: כֵּן, אָהַבְתִּי אוֹתָךְ,

עַד שֶׁרָאִיתִי

אֶת אִמָּא שֶׁלָּךְ.

הִיא: יָצָאנוּ שְׁנָתַיִם.

הוּא: חֲבָל, זֶה אָבוּד.

הִיא: בָּכִיתִי חָדְשַׁיִם.

רָצִיתִי לָמוּת.

הוּא: אָז לָמָּה עַכְשָׁו

אַתְּ יוֹתֵר לֹא בּוֹכָה?

הִיא: כִּי אֶמֶשׁ רָאִיתִי

אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ!

(יָא, רַבָּא, אֵיזֶה אַבָּא!)

הִיא: גַּם אַבָּא שֶׁלְּךָ

פַּעַם גֶּבֶר הָיָה,

בְּלִי כֶּרֶס, קָרַחַת

וְגוּפִיָּה.

הוּא: הָיָה כְּמוֹ אַפּוֹלוֹ.

הִיא: עַכְשָׁו הוּא כְּבָר לֹא.

אָז כָּכָה וַדַּאי

תֵּרָאֶה בְּגִילוֹ.

הִיא: בָּכִיתִי חָדְשַׁיִם.

עַכְשָׁו לֹא בּוֹכָה.

כִּי סוֹף-סוֹף רָאִיתִי

אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ!

הִיא: יָצָאנוּ שְׁנָתַיִם.

הוּא: הָיִינוּ שְׂמֵחִים.

הִיא: הָיִינוּ בְּיַחַד

הוּא: כְּמוֹ צֶמֶד פְּרָחִים.

הִיא: הָיָה טוֹב בְּיַחַד.

הוּא: הָיָה טוֹב. מוֹדֶה.

הִיא: אָז מָה כְּבָר אִכְפַּת

אֵיךְ מָחָר נֵרָאֶה?

הִיא: וְעַד שֶׁנַּצְמִיחַ

סַנְטֵר מְשֻׁלָּשׁ –

הוּא: אָז בּוֹאִי הָעֶרֶב

הִיא: לְסֶרֶט נִגַּשׁ.

הוּא: כֵּן, עַד לָקָּרַחַת

הִיא: וְעַד לַפִּימָה –

הוּא: נִהְיֶה שׁוּב בְּיַחַד?

הִיא: אֲנִי מַסְכִּימָה.

הִיא: אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.

הוּא: גַּם אֲנִי. כֵּן, אוֹתָךְ.

וּמָה שֶׁאַחַר כָּךְ?

נִדְאַג אַחַר כָּךְ.