לא הולחן.
נדפס ב“פי האתון” (1960)
אֲנִי עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן.
אֲנִי עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן.
וְהַחֻפָּה, בְּ“מַזָּל טוֹב”,
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בְּעוֹד שָׁבוּעַ.
הַתַּאֲרִיך מִזְּמַן קָבוּעַ.
הַכֹּל סֻדַּר; אַף עַל פִּי כֵן
אֲנִי פּוֹחֵד,
אֲנִי פּוֹחֵד לְהִתְחַתֵּן.
אֵינִי פּוֹחֵד מִן הַכַּלָּה,
גַּם לֹא מִן הַחוֹתֶנֶת.
גַּם עִם דִּירָה וְעִם חוֹבוֹת
אֵדַע לְהִסְתַּדֵּר.
רַק מַחְשָׁבָה אַחַת תְּפֵלָה,
מְנוּחָה לִי לֹא נוֹתֶנֶת:
שֶׁבַּחֻפָּה, כְּשֶׁנַּעֲמֹד,
הַכּוֹס,
הַכּוֹס לֹא תִּשָּׁבֵר.
אֲנִי פּוֹחֵד לְהִתְחַתֵּן.
אֲנִי פּוֹחֵד לְהִתְחַתֵּן.
אַתֶּם וַדַּאי מֵתִים מִצְּחוֹק,
אֲבָל אֲנִי כְּבָר מֵת מִפַּחַד:
אֵיךְ נַעֲמֹד שָׁם, שְׁנֵינוּ יַחַד,
אֲנִי אֶלְחַץ, כֻּלִּי חִוֵּר…
אֲבָל הַכּוֹס,
אֲבָל הַכּוֹס לֹא תִּשָּׁבֵר!
אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁלְּרַגְלַי
יָשִׂימוּ כּוֹס מִפְּלַסְטִיק:
אֶלְחַץ – וְהִיא תָּעוּף מִיָּד
לְמַעְלָה, כְּמוֹ מָטֹוס.
אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁחֲבֵרַי
יָשִׂימוּ כּוֹס אֵלַסְטִית:
אֶלְחַץ לִי – עַד שֶׁתִּשָּׁבֵר
רַגְלִי,
רַגְלִי, אַךְ לֹא הַכּוֹס.
אֲנִי פּוֹחֵד לְהִתְחַתֵּן.
אֲנִי כָּל בֹּקֶר מִתְאַמֵּן.
שָׁבַרְתִּי כְּבָר לִפְנֵי הָרְאִי
“סֶרְוִיס” אֶחָד וּשְׁנֵי “קְרִיסְטָלִים”.
הַבֹּקֶר שׁוּב נוֹסְפָה שְׂרִיטָה לִי
מִן הָרְסִיסִים עַל הָרִצְפָּה.
הַאִם אֶנְחַל
כָּזֶה מַזָּל
גַּם בַּחֻפָּה?
אֲנִי יוֹדֵעַ: עוֹד מְעַט
וְלַמִּטְבָּח כָּל עֶרֶב,
אִשְׁתִּי אוֹתִי כֵּלִים לִרְחֹץ
תִּשְׁלַח בְּקוֹל נִרְגָּז.
אֲנִי אֶרְחַץ, וּפֶתַע…פַּץ!
אֶשְׁמַע אֵיךְ הִיא אוֹמֶרֶת:
"מָה, שׁוּב שָׁבַרְתָּ אֵיזוֹ כּוֹס?
אָז אֵיךְ,
אָז אֵיךְ פִסְפַסְתָּ אָז?"
אֲנִי עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן.
אֲנִי פּוֹחֵד לְהִתְחַתֵּן.
לוּ פְרוֹיְד הָיָה עוֹד בַּחַיִּים –
הָיָה מוֹצֵא אֶצְלִי אִידֵאָה.
זֶה יַלְדוּתִי, אֲנִי יוֹדֵעַ.
זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה; אַף עַל פִּי כֵן
אֲנִי פּוֹחֵד,
אֲנִי פּוֹחֵד
לְהִתְחַתֵּן.