שיר נפוליטני

שרה: אחינועם ניני (2009)

קוֹנְצֵ’טָה…כֵּן, קוֹנְצֵ’טָה –

זֶה שְׁמִי הָאֲמִתִּי;

אֲבָל עַכְשָׁו לְפֶתַע

אֲנִי “לִילִי קָאנְגִ’י”.

“לִילִי קָאנְגִ’י” – זַמֶּרֶת

מֻכֶּרֶת בָּעוֹלָם,

שֶׁשָּׁרָה אוֹפֵּרֵטָה –

וְקַבָּרֵטָה גַּם.

אוֹמְרִים: “צַרְפָתִיָּה הִיא,”

“צוֹעֲנִיָּה קְטַנָּה”;

אֲבָל אֲנִי קוֹנְצֵ’טָה

מִכָּאן, מִן הַשְּׁכוּנָה.

אוֹמְרִים: "הִיא בְּרָזִילָאִית.

שׁוֹמְעִים זֹאת בַּמִּבְטָא."

אֲבָל אֲנִי נוֹלַדְתִּי

מֵעֵבֶר לַסִּמְטָה.

אָח, אֵיזֶה קוֹל!

אֵיזוֹ שְׁלֵמוּת!

פַּעַם לִשְׁמֹעַ –

וְאָז לָמוּת.

כֻּלָּם אוֹמְרִים: "זֶה פֶּלֶא –

אֵיךְ יֵשׁ כָּאן, בַּקָּפֶה,

שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת כָּאֵלֶּה

עִם קוֹל כָּזֶה יָפֶה?"

לְוֵרָה וְלִסְטֵלָה

יֵשׁ גּוּף מִן הַשָּׂטָן;

אַךְ לִילִי – אֵיךְ יוֹצֵא לָהּ

מִבְטָא נַפּוֹלִיטָן?

אוֹמְרִים: “צַרְפָתִיָּה הִיא”…

הָיְתָה פֹּה מְבַקֶּרֶת,

“כּוֹכָב” לְשֶׁעָבַר,

כָּתְבָה שֶׁ"לְפִּינוֹקְיוֹ

יֵשׁ אַף יוֹתֵר קָצָר";

כָּתְבָה: "הִיא מְזַיֶּפֶת

לִפְנֵי – וְאַחֲרֵי."

מֵאָז הַתּוֹר מַגִּיעַ

לַוֵּזוּב. עַד פּוֹמְפֵּי!

אוֹמְרִים: “צַרְפָתִיָּה הִיא.”

אוֹמְרִים: “הִיא בְּרָזִילָאִית.”

“אוּלַי טְרִיפּוֹלִיטָאִית?”

“אוּלַי צוֹעֲנִיָּה?”

אֲנִי לֹא בְּרָזִילָאִית.

גַּם לֹא טְרִיפּוֹלִיטָאִית.

הַשִּׁיר – נַפּוֹלִיטָנִי;

אֲנִי?

תֵּימָנִיָּה!