שיר נפוליטני
שרה: אחינועם ניני (2009)
קוֹנְצֵ’טָה…כֵּן, קוֹנְצֵ’טָה –
זֶה שְׁמִי הָאֲמִתִּי;
אֲבָל עַכְשָׁו לְפֶתַע
אֲנִי “לִילִי קָאנְגִ’י”.
“לִילִי קָאנְגִ’י” – זַמֶּרֶת
מֻכֶּרֶת בָּעוֹלָם,
שֶׁשָּׁרָה אוֹפֵּרֵטָה –
וְקַבָּרֵטָה גַּם.
אוֹמְרִים: “צַרְפָתִיָּה הִיא,”
“צוֹעֲנִיָּה קְטַנָּה”;
אֲבָל אֲנִי קוֹנְצֵ’טָה
מִכָּאן, מִן הַשְּׁכוּנָה.
אוֹמְרִים: "הִיא בְּרָזִילָאִית.
שׁוֹמְעִים זֹאת בַּמִּבְטָא."
אֲבָל אֲנִי נוֹלַדְתִּי
מֵעֵבֶר לַסִּמְטָה.
אָח, אֵיזֶה קוֹל!
אֵיזוֹ שְׁלֵמוּת!
פַּעַם לִשְׁמֹעַ –
וְאָז לָמוּת.
כֻּלָּם אוֹמְרִים: "זֶה פֶּלֶא –
אֵיךְ יֵשׁ כָּאן, בַּקָּפֶה,
שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת כָּאֵלֶּה
עִם קוֹל כָּזֶה יָפֶה?"
לְוֵרָה וְלִסְטֵלָה
יֵשׁ גּוּף מִן הַשָּׂטָן;
אַךְ לִילִי – אֵיךְ יוֹצֵא לָהּ
מִבְטָא נַפּוֹלִיטָן?
אוֹמְרִים: “צַרְפָתִיָּה הִיא”…
הָיְתָה פֹּה מְבַקֶּרֶת,
“כּוֹכָב” לְשֶׁעָבַר,
כָּתְבָה שֶׁ"לְפִּינוֹקְיוֹ
יֵשׁ אַף יוֹתֵר קָצָר";
כָּתְבָה: "הִיא מְזַיֶּפֶת
לִפְנֵי – וְאַחֲרֵי."
מֵאָז הַתּוֹר מַגִּיעַ
לַוֵּזוּב. עַד פּוֹמְפֵּי!
אוֹמְרִים: “צַרְפָתִיָּה הִיא.”
אוֹמְרִים: “הִיא בְּרָזִילָאִית.”
“אוּלַי טְרִיפּוֹלִיטָאִית?”
“אוּלַי צוֹעֲנִיָּה?”
אֲנִי לֹא בְּרָזִילָאִית.
גַּם לֹא טְרִיפּוֹלִיטָאִית.
הַשִּׁיר – נַפּוֹלִיטָנִי;
אֲנִי?
תֵּימָנִיָּה!