לחן: גרוזיני. שרה: מיכל טל בתכנית הטלויזיה “בחצות הלילה בצאת הכוכבים” (1971)

הלחין גם שלמה ארצי. שרה: חוה אלברשטיין בתכנית ‘טוב לגדול’ (‘הצועני השורק’, 1973)

כן הלחין קובי אוז, ושרה גלית גיאת במחזמר “נאסר א-דין” (“הבימה”, 2002)

אִמָּא לֹא סִפְּרָה לִי דָּבָר.

אִמָּא לֹא סִפְּרָה לִי דָּבָר.

סְתָו חָלַף, הַחֹרֶף עָבַר.

אִמָּא לֹא סִפְּרָה לִי דָּבָר.

אִמָּא לֹא סִפְּרָה לִי דָּבָר.

אִמָּא לֹא סִפְּרָה לִי דָּבָר.

מָה אָסוּר וּמָה לִי מֻתָּר? –

אִמָּא לֹא סִפְּרָה לִי דָּבָר.

חֹרֶף תַּם

וְהִגִּיעַ הָאָבִיב.

חֹרֶף תַּם.

רֵיחַ אֹרֶן מִסָּבִיב.

בְּכַרְמִי

כְּבָר פִּתַּח לוֹ הַסְּמָדַר;

אַךְ אִמִּי

לֹא סִפְּרָה לִי שׁוּם דָּבָר.

הַבָּנוֹת בְּכָל הַכְּפָר

לִגְלְגוּ עָלַי מִכְּבָר:

"זוֹ, בִּתּוֹ שֶׁל הַקַּדָּר,

לֹא סִפְּרוּ לָהּ שׁוּם דָּבָר."

כְּבָר הַחֹרֶף תַּם

וְהַסְּתָו עָבַר;

אַךְ אִמִּי שֶׁלִּי

לֹא סִפְּרָה דָּבָר

לֹא סִפְּרָה דָּבָר…

לְמָתְנַי חָגַרְתִּי סִנָּר.

עֶלֶם חֵן בַּדֶּרֶךְ עָבַר.

עֶלֶם חֵן גָּבוֹהַּ וְזָר.

אִמָּא לֹא סִפְּרָה לִי דָּבָר.

“מָה יָפוֹת עֵינַיִךְ,” אָמַר –

וּלְבָבִי כְּמוֹ נֶשֶׁר נִתַּר.

“מָה יָפוֹת עֵינַיִךְ,” אָמַר.

“לֹא הַרְחֵק יֵשׁ חֹרֶשׁ נִסְתָּר.”

הוּא חִיּוּךְ שָׁלַח לוֹ,

וּלְבָבִי נִפְתַּח לוֹ.

אֶת לִבִּי לָקַח לוֹ –

וְעִם אוֹר הָלַךְ הוּא.

“עוֹד אֶחְזֹר,” אָמַר.

"עוֹד אֶחְזֹר אֵלַיִךְ,

“עוֹד אֶחְזֹר,” אָמַר הַזָּר.

עַד הַיּוֹם הוּא לֹא חָזַר.

כְּשֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ הַזָּר

לְמָתְנַי חָגַרְתִּי סִנָּר.

תַּם אָבִיב, הַקַּיִץ עָבַר.

הַסִּנָּר לוֹחֵץ קְצָת וְצַר.

לָמָּה הוּא כֹּה צַר, הַסִּנָּר?

לָמָּה זֶה רֹאשִׁי כֹּה סְחַרְחַר?

לָמָּה זֶה הִשְׁמַנְתִּי כְּמוֹ הַר?

אִמָּא לֹא סִפְּרָה לִי דָּבָר.

“אמא לא סיפרה לי דבר” הושר לראשונה בתכנית הטלוויזיה “בחצות הלילה בצאת הכוכבים” (1971) ששימשה “פיילוט” לסדרה “הצועני השורק”. את “אמא לא זורקת כלום” כתבתי ברוח אחד הפרקים בספר “איך להיות א-יידישע מאמע” מאת דן גרינברג שתירגמתי, אך הוספתי לו לא מעט מאופיי שלי, כאספן ואגרן חסר תקנה.