לחן: ירון גרשובסקי. שרה: ציפי שביט, בתכנית הטלויזיה ‘טוב לגדול’ (1973)

כן הלחין: רפי קדישזון. שר: ישראל גוריון בהצגה “בין הצלצולים” (1982)

לָמָּה זֶה דַּוְקָא, לָמָּה זֶה דַּוְקָא,

צְרִיכָה לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁלִּי?

כְּשֶׁיּוֹצֵאת הַכִּתָּה לְטִיּוּל לְאֵילַת

וְאוֹמֵר הַמּוֹרֶה בְּחִיּוּךְ מְיֻחָד:

"שׁוּב דְּרוּשָׁה לָנוּ אֵם – זֶהוּ חֹק מַמְלַכְתִּי –

שֶׁאִתָּנוּ תֵּצֵא לַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי."

לְכָל הַיְּלָדִים אִמָּהוֹת אוֹהֲבוֹת.

לָמָּה הֵן אַף פַּעַם לֹא מִתְנַדְּבוֹת?

לָמָּה זֶה דַּוְקָא, לָמָּה זֶה דַּוְקָא,

תָּמִיד מִתְנַדֶּבֶת רַק אִמָּא שֶׁלִּי?

כְּשֶׁיּוֹצֵאת הַכִּתָּה לְאִמּוּן גַדְנָ"עִי –

בִּקּוּרִים אֲסוּרִים כִּי זֶה שֶׁטַח צְבָאִי.

רַק הִגַּעְנוּ לְשָׁם, לֹא הִסְפַּקְנוּ לָזוּז,

כְּבָר עוֹמֶדֶת שָׁם אֵם עִם עוּגוֹת וְתַפּוּז.

לְכָל הַיְּלָדִים אִמָּהוֹת דוֹאֲגוֹת.

גַּם לָהֶן יֵשׁ בַּבַּיִת תַּפּוּזִים וְעוּגוֹת;

אָז לָמָּה זֶה דַּוְקָא, לָמָּה זֶה דַּוְקָא,

עוֹמֶדֶת בַּשַּׁעַר רַק אִמָּא שֶׁלִּי?

כֵּן, לֹא פַּעַם רוֹאִים אֵיזוֹ אִמָּא טִפְּשִׁית

שֶׁחוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא נַעֲרָה בְּ“שִׁשִּׁית”.

שֶׁחוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא עוֹד קַלָּה כְּמוֹ פַּרְפַּר,

וְהוֹלֶכֶת בְּ“מִינִי” כָּזֶה קְצַרְצַר.

כֵּן, בְּכָל כִּתָּה יֵשׁ מִין¹ אִמָּא כָּזֹאת

עִם תַּחַת גָּדוֹל וְרַגְלַיִם שְׁמֵנוֹת;

אָז לָמָּה זֶה דַּוְקָא, לָמָּה זֶה דַּוְקָא,

הוֹלֶכֶת בְּ“מִינִי” רַק אִמָּא שֶׁלִּי?

בְּכָל עֶרֶב-שַׁבָּת מְסִבּוֹת יֵשׁ, “פְּצָצוֹת”,

כִּי יוֹצְאִים הַהוֹרִים – וְחוֹזְרִים בַּחֲצוֹת.

יֵשׁ רַק אִמָּא אַחַת שֶׁנִּשְׁאֶרֶת לַחְגֹּג

וּמַרְאָה צִלּוּמִים שֶׁל בְּנָהּ כְּתִינוֹק.

לְכָל הַיְּלָדִים יֵשׁ תְּמוּנוֹת בָּאַלְבּוֹם.

הַבָּנוֹת צוֹחֲקוֹת, וְקָשֶׁה לִי לִנְשֹׁם.

לָמָּה זֶה, אִמָּא,

כָּל בְּנוֹת כִּתָּה ז'

צְרִיכוֹת לִרְאוֹת

אוֹתִי בְּעֵירֹם?