לחן: משה וילנסקי

שרו: אילנה רובינא ודליה פרידלנד בתכנית הרדיו “שלכם לשעה קלה” (1972)

בְּשָׁעָה שְׁבְּכָל הַבָּתִּים

כְּבָר הִנְעִימָה כָּל אִמָּא שִׁיר עֶרֶשׂ;

בְּשָׁעָה שְׁבְּכָל הַבָּתִּים

כְּבָר אָמְרוּ “לַיְלָה טוֹב” אַחֲרוֹן –

אִמָּא הָיְתָה אָז יוֹצֵאת,

כְּדַרְכָּהּ כָּל עֶרֶב –

לְשַׂחֵק

בַּתֵּאַטְרוֹן.

בְּשָׁעָה שְׁבְּכָל הַבָּתִּים

כְּבָר שָׁכְבוּ הַיְּלָדִים בְּפִּיגָ’מָה,

וְהָאֵם, עֲיֵפָה מֵעָמָל,

בְּפִנַּת הַסַּפָּה נִמְנְמָה –

אִמָּא הָיְתָה אָז

אִפּוּר עַל פָּנֶיהָ שָׂמָּה

וְיוֹצֵאת

אֶל הַבָּמָה.

וְאַנֲחְנוּ יָדַעְנוּ שֶׁכָּכָה זֶה

כְּשֶׁהַ“דּוֹדָה” אוֹתָנוּ הִרְדִּימָה.

כָּכָה זֶה, כָּכָה זֶה,

כְּשֶׁאִמָּא

בְּ“הַבִּימָה”.

בְּשָׁעָה שְׁבְּכָל הַבָּתִּים

נֶעֶצְמוּ כְּבָר מִזְּמַן הָעֵינַיִם;

בְּשָׁעָה שְׁבְּכָל הַבָּתִּים

כְּבָר צִלְצֵל הַשָּׁעוֹן “אַחַת” –

אִמָּא הָיְתָה עֲדַיִן

בְּדַרְכָּהּ הַבַּיְתָה

מֵרוּחָמָה

אוֹ מִצְּפַת.

כְּשֶׁהָיְתָה חֲגִיגָה בַּכִּתָּה

אוֹ בְּטֶקֶס סִיּוּם בֵּית סֵפֶר,

וְהוֹרֵי הַיְּלָדִים נֶאֶסְפוּ

לַחֲזוֹת בַּמַּרְאֶה הַמְּלַבֵּב –

אִמָּא תָּמִיד נֶעֶדְרָה.

כִּי בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב

הִיא הוֹפִיעָה בְּעֵין-גֵּב.

וְאַנֲחְנוּ יָדַעְנוּ שֶׁכָּכָה זֶה…

בְּשָׁעָה שֶׁכָּל אֵם עִבְרִיָּה

דָּחֲפָה עֲגָלָה עִם תִּינֹקֶת –

אִמָּא שׁוּב שִׁנְּנָה מוֹנוֹלוֹג

שֶׁל מֵדֵאָה

אוֹ פּוּק הַקָּטָן.

שׁוּב עַל קַרְשֵׁי הַבָּמָה

נֶעֶרְכוּ חֲזָרוֹת כָּל בֹּקֶר.

וַאֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ שָׁם

אִתָּהּ.

וְרָאִינוּ אוֹתָהּ בִּצְחוֹקָהּ,

וְרָאִינוּ אֶת כָּל דִּמְעוֹתֶיהָ,

וְרָאִינוּ מִבֵּין הַקְּלָעִים

אֵיךְ הִרְעִידָה אֶת כָּל הַקָּהָל.

גַּם כְּשֶׁחָשְׁבוּ:

“הִיא שׁוֹחֶטֶת אֶת שְׁנֵי יְלָדֶיהָ,”

אָנוּ לֹא נִבְהַלְנוּ

כְּלָל.

כִּי אַנֲחְנוּ יָדַעְנוּ שֶׁכָּכָה זֶה…

וְהַיּוֹם, כְּשֶׁבְּכָל הַבָּתִּים

מַנְעִימוֹת חַבְרוֹתֵינוּ שִׁיר עֶרֶשׂ;

וְהַיּוֹם, כְּשֶׁבְּכָל הַבָּתִּים

שׁוּב אוֹמְרִים “לַיְלָה טוֹב” אַחֲרוֹן –

אָנוּ נוֹשְׁקוֹת לַבָּנוֹת

וְיוֹצְאוֹת לַדֶּרֶךְ –

לְאוֹתוֹ הַתֵּאַטְרוֹן.

שׁוּב נֵשֵׁב בַּחֲדַר הָאִפּוּר,

הַזּוֹכֵר אֶת יְמֵי יַלְדוּתֵנוּ,

וּכְמוֹ אִמָּא נֵצֵא לַבָּמָה –

לַדְּרָכִים, לַקְּרָשִׁים, לָאוֹרוֹת.

אִלּוּ יָכְלוּ רַק בְּנוֹתֵינוּ

לָשִׁיר עָלֵינוּ –

כָּךְ הָיוּ שָׁרוֹת:

"כֵּן, גַּם אָנוּ שָׁמַעְנוּ שֶׁכָּכָה זֶה,

אִם נַסְכִּימָה,

וְאִם לֹא נַסְכִּימָה.

כָּכָה זֶה, כָּכָה זֶה,

כְּשֶׁאִמָּא בְּ“הַבִּימָה”.

וְגַם אָנוּ נוֹפִיעַ עַל הַבָּמָה.

אִם נִרְצֶה – לֹא נִשְׁאַל אֶת אִמָּא.

כָּכָה זֶה,

כֵּן, כָּכָה זֶה

כְּשֶׁסָּבְתָא וְאִמָּא

בְּ“הַבִּימָה”.

“כשאמא ב’הבימה'” נכתב לשתי שחקניות, אילנה רובינא ודליה פרידלנד, בנותיהן של שתיים משחקניות “הבימה” הגדולות – חנה רובינא וחנה’לה הנדלר.