(“החייט ואשת הסנדלר”, 1973)

מַלְאָךְ, מַלְאָךְ –

מָה פֶּלֶא שֶׁאַתָּה מַלְאָךְ?

יוֹשֵׁב לְךָ לְמַעְלָה,

עַל הָעֲנָנִים –

בְּלִי אִשָּׁה,

בְּלִי בָּנִים,

בְּלִי צָרוֹת שֶׁל פַּרְנָסָה

וְדַאֲגוֹת יוֹם־יוֹם.

בְּלִי קוֹזָקִים,

בְּלִי פָּרִיץ.

בְּלִי שׁוּם פּוֹגְרוֹם.

יוֹשֵׁב לְךָ לְמַעְלָה,

יוֹשֵׁב וְנָח.

חָכְמָה גְּדוֹלָה, לִהְיוֹת מַלְאָךְ…

מַלְאָךְ, מַלְאָךְ,

אִם בֶּאֱמֶת אַתָּה צַדִּיק כָּל כָּךְ –

רֵד מְעַט לְמַטָּה

מִן הָעֲנָנִים.

קַח אִשָּׁה – אִשְׁתִּי!

גָּדֵל בָּנִים.

עֲמֹד בַּשּׁוּק לִמְכֹּר דְּבַר־מָה

יוֹמַיִם. שְׁתֵּי שָׁעוֹת.

עֲבֹר פּוֹגְרוֹם.

קָטָן.

דַּקָּה.

שְׁלוֹשִׁים שְׁנִיּוֹת!

נַסֵּה לִחְיוֹת שָׁבוּעַ כָּמוֹנוּ, כָּךְ –

נִרְאֶה אִם תִּשָּׁאֵר מַלְאָךְ.