לחן: נורית הירש

הושר בהצגה “ירושלים שלי” (1969)

אָמַר הָרוֹכֵל מִמַּזְכֶּרֶת משֶׁה:

"יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

הִיא מַחֲנֶה יְהוּדָה בְּעֶרֶב חַגִים,

וְחוּמוּס שֶׁל ‘רַחְמוֹ’ וְרֵיחַ דָּגִים.

שַׁבָּת שֶׁל ‘פֶּפִּיטָס’, קִלְלוֹת נַהָגִים…

כְּבִיסָה עַל הַכְּבִישׁ וּמִקְלַחַת מִדְּלִי –

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי…"

אָמַר הַסַּנְדְּלָר מִשְּׁכוּנַת קָטָמוֹן:

"יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

הִיא שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁל גְּשָׁמִים בַּ’בְּלוֹקוֹן',

שִׁכּוּן בְּלִי חֲנוּת, אוֹטוֹבּוּס ‘בְּלִי חֶשְׁבּוֹן’.

שַׁבָּת – הַצָּגָה רִאשׁוֹנָה בְּ’אוֹרְיוֹן'.

גַּם קָטָמוֹן ז' הִיא בִּשְׁבִילִי

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי…"

אָמַר הַבַּלָּן מִמֵּאָה שְׁעָרִים:

"יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

הִיא שְׁטְרַיְמְל שָׁחֹר וּסְפָרִים אֲפֹרִים,

וּ’בַת־יִשְׂרָאֵל לֹא תֵּלֵךְ בִּקְצָרִים'.

הִיא לַחַשׁ תְּפִלָּה לְיָמִים אֲחֵרִים.

לֹא כָּאן, כִּי לְמַעְלָה קוֹרֶצֶת הִיא לִי –

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי…"

אָמְרָה הַסְּטוּדֶנְטִית (שָׁנָה רִאשׁוֹנָה):

"יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

הִיא עוֹד שִׁעוּרִים בְּמַדַּע הַמְּדִינָה,

חִפּוּשׂ חֲדָרִים, וְחָבֵר, וּבְחִינָה.

וּבְיוֹם חֲמִישִׁי – מִזְוָדָה מוּכָנָה

לִבְרֹחַ לַיָּם. הִשְׁתַּזַּפְתִּי כֻּלִּי

בְּהֶרְצְלִיָּה שֶׁלִּי…"

אָמַר הַצָּעִיר שָׁם, לְיַד שַׁעַר שְׁכֶם:

"יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

הִיא צְלָב עַל חֲנוּת, וְשׁוֹטְרִים בַּחֲצוֹת,

אָחוֹת שֶׁהִלְשִׁינָה, וּבוֹר עִם פְּצָצוֹת,

מִצְעַד עַצְמָאוּת, וְיָדַיִם קְפוּצוֹת.

'יֶס סֶר, ווֹט דּוּ יוּ לַיְק?

קַבָּבּ, אוֹר שִׁישְׁלִיק? ' –

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי…"

אָמַר הַחַיָּל מֵאַשְׁדוֹת יַעֲקֹב:

"יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

הָיִיתִי בָּהּ פַּעַם בְּבֹקֶר שֶׁל שְׁכוֹל.

סִמְטָה – וְצַלָּף בַּצָּרִיחַ מִשְּׂמֹאל.

מֵאָז לֹא חָזַרְתִּי. פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל.

אַבְנֵר וְגָדִי – שְׁנֵיהֶם בִּשְׁבִילִי

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי."

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

הִיא קַמְפּוּס הוֹמֶה וּמָלֵא “חֲתִיכוֹת”.

הִיא אֵם מִתְיַפַּחַת בְּהַר הַמְּנוּחוֹת.

הִיא תֵּה־שֶׁל־מִנְחָה בְּמָלוֹן הַ“מְּשֻׁחְרָר”.

הִיא עוֹד הַגְרָלָה בְּגִבְעַת הַמִּבְתָּר.

הִיא זוּג אוֹהֲבִים בֵּין זֵיתֵי “מַצְלֵבָה”.

הִיא הֵד לַיָּמִים שֶׁל תְּפִלָּה בַּ“חֻרְבָה”.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי…