(על פי שיר ירושלמי מימי המצור)

הלחין ושר: דני גרנות בהצגה “ירושלים שלי” (1969)

הָיְתָה לִי כּוֹס אַחַת,

כּוֹס אַחַת שֶׁל מַיִם.

הָיָה זֶה בַּמָּצוֹר

בָּעִיר יְרוּשָׁלַיִם.

לָגַמְתִּי מִן הַכּוֹס

טִפָּה אָחָת אוֹ שְׁתַּיִם.

רַק כָּכָה, לְהַרְטִיב

קְצָת אֶת הַשְּׂפָתַיִם;

הִרְטַבְתִּי אֶת שְׂפָתַי,

נָטַלְתִּי אֶת הַמַּיִם

וּבִזְהִירוּת רַבָּה

צִחְצַחְתִּי תַ’שִּׁנַּיִם.

צִחְצַחְתִּי אֶת שִׁנַּי

וּבִשְׁאֵרִית הַמַּיִם

כִּבַּסְתִּי, בִּמְחִילָה,

זוּג־שֶׁל־מִכְנָסַיִם.

כִּבַּסְתִּי מִכְנָסַי.

הִשְׁחִירוּ קְצָת הַמַּיִם.

אָז בְּאוֹתָהּ הַכּוֹס

כִּבַּסְתִּי זוּג גַּרְבַּיִם.

כִּבַּסְתִּי אֶת גַּרְבַּי

וְאָז, בְּכוֹס הַמַּיִם,

שָׁטַפְתִּי תָּ’רִצְפָּה

שֶׁלֹּא רֹחֲצָה חָדְשַׁיִם.

אֶת הַסְּמַרְטוּט הַלַּח

סָחַטְתִּי בַּיָּדַיִם.

הִשְׁקֵיתִי בַּעֲצִיץ

שׁוֹשָׁן, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם.

סָחַטְתִּי עוֹד יוֹתֵר,

וּבְעֶזְרַת שָׁמַיִם –

בְּבֵית הַשִּׁמּוּשׁ

הוּרְדוּ סוֹף־סוֹף קְצָת מַיִם.

חָזַרְתִּי אֶל הַכּוֹס –

נוֹתְרָה טִפָּה שֶׁל מַיִם.

אָז בַּטִּפָּה הַזֹּאת

רָחַצְתִּי תַּ’יָּדַיִם.

הָיְתָה לִי כּוֹס אַחַת,

כּוֹס אַחַת שֶׁל מַיִם.

נֵס חֲנֻכָּה

שׁוּב לֹא קָרָה

בָּעִיר יְרוּשָׁלַיִם.