לחן: רפי קדישזון

(שירה של מורה) שרה: שרי צוריאל

חָמֵשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּכִּתָּה

מוּל הַנְּעָרוֹת וְהַנְּעָרִים.

חָמֵשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם

אֲנִי רוֹאָה לְמוּלִי

אֶת כָּל הַטִּפּוּסִים הַמֻּכָּרִים:

הַיָּפֶה,

וְהַשָּׁמֵן,

הַמַּלְשִׁינָה,

וְהַחַנְפָן,

וְהַחָתִיךְ, שֶׁ“עוֹשֶׂה עֵינַיִם”;

הַתְּמִימָה, הַבַּיְשָׁן,

הָאַתְלֶט הַשַּׁחְצָן,

וְהַ“פְּרוֹפֵסוֹר” עִם הַמִּשְׁקָפַיִם.

וְהַנּוּדְנִיק הַזֶּה

שֶׁכְּמוֹ עֲלוּקָה

נִדְבָּק –

גַּם בַּהַפְסָקָה.

בִּקַּשְׁתִּי קְצָת גִּוּוּן

וְהַמְּנַהֵל הוֹדִיעַ לִי:

“כִּתָּה אַחֶרֶת תְּקַבְּלִי!”

וּבַכִּתָּה הַזֹּאת

מוּלִי יוֹשְׁבִים נִרְגָּשִׁים

כָּל הַפַּרְצוּפִים הַחֲדָשִׁים:

הַיָּפֶה, וְהַשָּׁמֵן,

הַמַּלְשִׁינָה,

וְהַחַנְפָן,

וְהַחָתִיךְ, שֶׁ“עוֹשֶׂה עֵינַיִם”…

אֲנִי נִמְלֶטֶת לִי

לְתוֹךְ חֲדַר הַמּוֹרִים,

לִתְפֹּס שַׁלְוָה לְרֶבַע שָׁעָה.

מוֹזֶגֶת לִי כּוֹס תֶּה

וּמַבִּיטָה סָבִיב:

הִנֵּה כָּל חֲבֵרַי לַהוֹרָאָה:

הַיָּפֶה,

וְהַשָּׁמֵן,

הַמַּלְשִׁינָה,

וְהַחַנְפָן,

וְהַחָתִיךְ, שֶׁ“עוֹשֶׂה עֵינַיִם”.

(כֵּן, גַּם כָּאן! )

הַתְּמִימָה, הַבַּיְשָׁן,

הָאַתְלֶט הַשַּׁחְצָן,

וְהַ“פְּרוֹפֵסוֹר” עִם הַמִּשְׁקָפַיִם.

וְהַנּוּדְנִיק הַזֶּה…

כֵּן, הַמְּנַהֵל,

כַּמוּבָן, הַמְּנַהֵל.