(שירו של תלמיד ערבי בבית ספר תיכון עברי)

נכתב להצגה “בין הצלצולים”, לא הולחן.

אֲנִי תַּלְמִיד

עֲרָבִי יְחִידִי

בְּבֵית סֵפֶר עִבְרִי

שֶׁכֻּלּוֹ יְהוּדִי.

קִבַּלְתִּי מִלְגָּה

כְּתַלְמִיד מִצְטַיֵּן –

תַּלְמִיד מַבְטִיחַ

שֶׁגַּם מְקַיֵּם.

מְדַבֵּר בְּעִבְרִית

וְכוֹתֵב בְּעִבְרִית

וְחוֹשֵׁב בְּעִבְרִית

וְחוֹלֵם בְּעִבְרִית –

עַל אִירִית.

לִפְעָמִים מִתְבַּלְבֵּל:

“אֵיךְ אוֹמְרִים בְּעַרְבִית?…”

תַּלְמִיד עֲרָבִי

יָחִיד.

הַמּוֹרִים מִשְׁתַּדְּלִים.

הַיְּלָדִים מִשְׁתַּדְּלִים.

וְגַם הַמְּנַהֵל

בֶּאֱמֶת מִשְׁתַּדֵּל.

מִשְׁתַּדְּלִים לֹא לִפְגֹעַ,

לְהִתְחַשֵּׁב:

אַךְ אֵין יוֹם שֶׁעוֹבֵר

בְּלִי עֶלְבּוֹן, שֶׁצּוֹרֵב.

“עֲבוֹדָה עֲרָבִית”,

“צְבָעִים עֲרָבִים”…

"אַל תִּהְיֶה עֲרָבִי! " –

כָּכָה הֵם מְדַבְּרִים.

(לֹא אֵלַי. כָּכָה סְתָם, בֵּינֵיהֶם).

וְאוֹמֶרֶת אִירִית:

“סְתָם… הֵם רַק מִתְבַּדְּחִים.”

תַּלְמִיד עֲרָבִי

יָחִיד.

כָּאן נוֹלַדְתִּי, לִפְנֵי

שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

גַּם אָבִי כָּאן נוֹלַד

אַחֲרֵי קוּם הַמְּדִינָה.

אֶזְרָחִים כְּמוֹ כֻּלָּם…

תְּעוּדַת זֶהוּת…

מָה כָּתוּב בִּ"מְגִלַּת

הָעַצְמָאוּת?"

הַשָּׁבוּעַ יֵשׁ לִי

חֻפְשָׁה קְטַנָּה,

כִּי כָּל הַכִּתָּה

יָצְאָה לְגַדְנָ"ע.

"טוֹב עָלֶיךָ פָּשׁוּט לְהָבִין…

שִׁחְרְרוּ אוֹתְךָ גַּם

מִשִּׁעוּר עֲרָבִית…"

תַּלְמִיד עֲרָבִי

יָחִיד.

בְּעִקָּר לֹא נָעִים

כְּשֶׁיֵּשׁ פִּגּוּעִים,

וְקָשֶׁה פִּי כַּמָּה

כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה.

כֻּלָּם נִזְהָרִים

אַךְ זֶה בָּא… זֶה טִבְעִי.

וּפִתְאוֹם נִזְכָּרִים

וְעָלַי מַצְבִּיעִים.

כְּשֶׁמַּזְכִּיר הַמּוֹרֶה

“נִקְמַת יֶלֶד קָטָן”,

אָז אָסְנַת וְאִירִית

מַשְׁפִּילוֹת מַבָּטָן,

וַאֲנִי מִתְכַּוֵּץ בִּשְׁתִיקָה.

אִירִית מַסְמִיקָה…

יֵשׁ סִכּוּי?… אֵין סִכּוּי?…

תַּלְמִיד עֲרָבִי

יָחִיד.

תַּלְמִיד עֲרָבִי

חָצוּי.