לחן: אלדד שרים

שר: נסים גרמה (“ילדי הכרך”)

עָלַי לֹא תִּקְרְאוּ בָּעִתּוֹנִים הַהֲגוּנִים.

אוֹתִי לֹא מַשְׁמִיעִים בְּמִצְעֲדֵי הַפִּזְמוֹנִים.

אֶת שְׁמִי גַּם לֹא הִזְכִּירוּ פַּעַם בְּ“כִנּוֹר־דָּוִד”,

לַמְרוֹת שֶׁכָּל פִּזְמוֹן שֶׁלִּי הוֹפֵךְ מִיָּד לָהִיט.

אֲנִי הוּא מֶלֶךְ הַקָּסֵטוֹת

שֶׁל הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.

אוֹתִי לַתָּכְנִיּוֹת בַּטֵּלֵוִיזְיָה לֹא לוֹקְחִים,

וְאִם לָשִׁיר בַּפֶסְטִיבָל – אָז רַק בְּ“מִזְרָחִי”.

אֶת שְׁמִי לֹא מַשְׁמִיעִים בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁל “עוֹד לָהִיט”,

אֲבָל כָּל מוֹצָאֵי שַׁבָּת מָלֵא אֶצְלִי תָּמִיד.

אֲנִי הוּא מֶלֶךְ הַקָּסֵטוֹת

שֶׁל הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.

נוֹתְנִים “תַּקְלִיט זָהָב” לְכָל תַּקְלִיט אֲשֶׁר נֶחְטָף.

אֶצְלִי מָה? כָּל קָסֵטָה הִיא “קָסֵטַת הַזָּהָב”.

וְיֵשׁ שֶׁבְּלִי רְשׁוּת עוֹשִׂים קָסֵטָה אוֹ תַּקְלִיט.

אָז מָה? אָז לִבְרִיאוּת! אֶצְלִי זוֹ “חַפְלָה” אֲמִתִּית.

אֲנִי הוּא מֶלֶךְ הַקָּסֵטוֹת

שֶׁל הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.

אוּלַי בָּרְחוֹב בְּדִיזֶנְגוֹף אוֹתִי לֹא מְזַהִים;

אֲבָל אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה אֲנִי כְּמוֹ אֱלֹהִים.

עוֹבֵר בַּ“תַּחֲנָה”, בַּשּׁוּק – לַכֹּל אֲנִי מֻכָּר.

מְנַפְנְפִים אֵלַי שָׁם מִכָּל בַּסְטָה: “אֵשׁ, יָא־סְטָאר?”

אֲנִי הוּא מֶלֶךְ הַקָּסֵטוֹת

שֶׁל הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.

לָכֶם אֲנִי אוּלַי בִּלְתִּי מֻכָּר וְאַלְמוֹנִי;

אֲבָל לְמִי מַקְשִׁיב בַּלַּיְלָה כָּל נַהַג־מוֹנִית?

כָּל הַשִּׁירִים שֶׁלִּי אוּלַי לָכֶם לֹא יְדוּעִים;

אַךְ אֵלֶּה הֵם שִׁירִים אֲמִתִּיִּים, מִן הַחַיִּים.

אֲנִי הוּא מֶלֶךְ הַקָּסֵטוֹת

שֶׁל הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.

במלאות מאה שנה ל“עליית אעלה בתמר” (תרמ"ב־1882) מתימן כתבתי את ההצגה המוזיקלית “ילדי הכרך”, שהוקדשה כולה לעדה התימנית (25 שנים אחר כך הוצאתי גם את הספר “שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי”). נסים גרמֵה, יליד ראש העין (ראו כאן, עמ' 55) נתן ביטוי ל“זמרי הקסטות” (כמה מהצעירים כיום עוד יודעים מה הם תקליטים, קסטות וקלטות? ). ה“מכתב לסבתא” (ממול) ששרה דינה גולן הוא גלגול נוסף ל“מכתב מאמא” של אלתרמן מימי מלחמת העולם השנייה (שהיה בעצמו גלגול חופשי של שירה של אם יהודייה מרוסיה בסוף המאה ה־19 לבנה שיצא לארצות הברית) ולשלושה פזמונים שכתבתי אני: “מכתבה של חיילת תימנייה מהקלט לאמא” (שנות החמישים, “לא תסדרו את כמותי”) ו“מכתב מאבא” (ראו כאן, עמ' 163). חלומו של בן־גוריון על רמטכ"ל תימני, שהופיע בשירים רבים, נזכר כאן בהקשר לראש הממשלה מנחם בגין. בשיר יש יסודות של זעם ומחאה, ודינה גולן שרה אותו בעוצמה רבה.